מח"ט גולני אל"מ רסאן עליאן
מח"ט גולני אל"מ רסאן עליאןצילום: דובר צה"ל

בתוך פחות מ-24 שעות אל תוך הכניסה הקרקעית לרצועת עזה, התמודדה חטיבת גולני עם 16 חיילים הרוגים.

ימי המבצע הראשונים היו רוויים באירועים מורכבים עבור החטיבה החומה, כאשר ברקע אירוע הנגמ"ש ושני אירועים רבי נפגעים נוספים.

"הסיפור המיוחד של החטיבה במבצע היה ריבוי אירועים בטווח זמן קצר", אישר מפקד החטיבה, אל"ם רסאן עליאן, בכנס סיכום של מנהל הנפגעים וקציני הערים (מנה"ק). "בשעות הראשונות לפעילות הקרקעית, היו בכל רגע נתון בין חמישה לשישה אירועים בהם היו מעורבים גדודי החטיבה". לדבריו, בתוך 16 שעות התמודדה החטיבה עם כ-60 נפגעים, ובתום יממה המספר עלה לכ-88.

נראה כי היממה הראשונה לאחר הכניסה הקרקעית הייתה נקודת מפנה בלחימה כולה, וכך היה המצב גם בחמ"ל הנפגעים של מנה"ק. "באותו הלילה התייעצנו האם יש לפתוח את החמ"ל בפריסה מלאה, ולבסוף בחרנו שכן", נזכרה ראש מנהל נפגעים וקציני ערים, אל"ם יפה מור. "היום אנחנו יודעים שבעתיד כל כניסה לתמרון קרקעי תכלול סבירות גבוהה לנפגעים, ועל כן לא צריך לחכות לפצוע הראשון".

אתגר עמו נאלצה חטיבת גולני להתמודד במהלך המבצע היה פציעתם של מפקדים רבים. כאשר גדוד הסיור איבד את סגן מפקד הגדוד ואת קצין האג"ם, ומפקד הגדוד נפצע באורח קשה - המפקדים הצעירים נדרשו לשאת באחריות רבה אף יותר.

"בגדוד הסיור מצאו עצמם מפקדי פלוגות ללא פקודות - הם לקחו פיקוד ופעלו באופן עצמאי", העיד אל"ם עליאן. "התרחישים שהתמודדנו איתם היו מורכבים. כשנכנסנו לא שיערנו ששלושה מג"דים ידרשו לצאת משטח הלחימה".

חוזרים לאירוע הנגמ"ש

אירוע שזכור לכולם הוא האירוע בו נהרגו שבעה לוחמי גולני בפגיעת נ"ט בנגמ"ש בלילה הראשון ללחימה. "זה היה אירוע קשה מאוד", שיחזר מפקד החטיבה. "בשלב בו הבנתי שישנם שבעה הרוגים הפעלתי את קצין השלישות החטיבתי, שיבדוק ברישומים ויברר מי היה שם". לדבריו, השיבוץ לנגמ"ש כלל שינויים וחילופים רבים, והודות למעקב של קציני השלישות הזיהוי התאפשר.

עם קבלת הדיווח הראשוני על התקרית, העבודה בחמ"ל הנפגעים החלה. השינויים שנערכו בצוות הנגמ"ש לפני יציאתו הובילו לחוסר וודאות, שכן על החמ"ל להיות בטוח בזיהוי לפני שהוא שולח צוות מודיעים לדפוק על דלתה של משפחה. "היינו צריכים לגבש רשימה, כי על בסיס זה אנחנו צריכים לצאת עם הודעה", הסבירה אל"ם מור.

אורון שאול ז"ל
אורון שאול ז"לצילום: דובר צה"ל

ריבוי הנפגעים והקושי בזיהוי הגופות היה רק חלק מאירוע שהתברר כמורכב אף יותר. "השלכות האירוע התבררו רק יום אחרי, כאשר הבנו כי החייל אורון שאול ז"ל נעדר", שיחזר אל"ם עליאן. ההודעה אותה מסרו המודיעים למשפחה הייתה חריגה, ודרשה התייחסות מיוחדת.

"כאשר מבינים שיש באירוע נעדר שככל הנראה נהרג, עולה השאלה איזו הודעה להוציא למשפחות", הסבירה אל"ם מור. "בכל יום נכנסנו לבית המשפחה עם כל מידע שהיה לנו, כך המשפחה מבינה שאנחנו ממשיכים לחפש את הילד שלהם".

כיצד התמודד המנהל עם השמועות שהופצו בWhatsApp?

ברקע, נאלצו בחמ"ל נפגעים להתמודד עם אתגר חדש - שמועות שהתפשטו במהירות בהודעות ביישום הטלפוני WhatsApp. בחמ"ל הבינו מהר מאוד כי רבים מהשמות שמופצים בתוכנות המסרים הינם מוטעים, מה שהפך את עבודתם למורכבת בהרבה.

"באותם רגעים התקבלה החלטה אמיצה של ראש אכ"א לצאת עם הודעה מסופקת (מקרה בו לא קיים זיהוי ודאי של החלל, אך צוות מודיעים מגיע לבית המשפחה ומוסר את המידע הנמצא ברשות הצבא באותו הזמן)", גילתה אל"ם מור. "זה נעשה מתוך הבנה כי אולי נצטרך להודיע למשפחה שלמרות מה שחשבנו - לשמחתנו בנם לא נפגע, אך באותה המידה יכול לקרות מקרה הפוך".

צילום: דובר צה''ל

לדבריה, במהלך המבצע היו משפחות שקיבלו הודעה שגויה שבנם נהרג בתוכנת המסרים. "הם כבר החלו להתאבל ומנחמים הגיעו לבית המשפחה", סיפרה אל"ם מור. "במבצע קיימתי שיחות טלפון שלא חשבתי מעולם שמנהל נפגעים יידרש לעשות - התקשרתי למשפחות שחשבו שבנם נהרג והודעתי להם שנכון לעכשיו, לפי מה שאנחנו יודעים, בנם אינו בין הנפגעים".

התייצבות מול בני המשפחות אינה באחריותם הבלעדית של המודיעים ושל קציני הנפגעים, אלא גם של המפקדים. לאחר סיום הלחימה ברצועה, הגיעו המפקדים לבתי המשפחות ושימשו כמקור ידע על הרגעים האחרונים של הנופלים. "כשהגענו למשפחות היו להן המון שאלות שהתבססו על מידע שגוי שהגיע אליהן", אמר אל"ם עליאן. "המשפחות רצו לשמוע מה קרה עד הפרטים הקטנים ביותר".

לראשונה: טאבלטים ייחודיים שימשו לזיהוי נפגעים

משימה נוספת אשר הוטלה על מנה"ק הייתה זיהוי הפצועים. "במקרה של פצוע עלינו כמנהל נפגעים להוציא הודעה למשפחתו", ציינה אל"ם מור. לשם כך, נפרסו נציגים של המנהל בבתי החולים ברחבי הארץ עוד טרם הגעת הפצועים.

לעיתים קרובות הפצועים הגיעו משטח הלחימה ללא אמצעי זיהוי, כאשר היחידה עדיין נלחמת בעזה ולכן אין גורם שיוכל להביא לזיהוי. "אנחנו צריכים לפענח מי הפצוע, היכן הוא גר ולמי להודיע על מנת שמשפחתו תדע שהוא נפצע", פירטה אל"ם מור. למטרה זו חולקו לנציגים בבתי החולים טאבלטים מיוחדים, שעד כה שימשו לזיהוי חללים בלבד.

טאבלטים אלה מתבססים על טביעות אצבעות ומאפשרים זיהוי מהיר באופן יחסי. למרות שהיו כ-58 פצועים שהוגדרו במצב קשה, רק בכ-34 פעמים מסר המנהל את ההודעה למשפחה, זאת מכיוון שההעדפה היא תמיד שהפצוע ימסור את ההודעה להוריו בעצמו.