יום הכיפורים בעיצומו. בתי-הכנסת מלאים עד אפס מקום. ציבור גדול אומר בכוונה עמוקה את התפילות - מ"כל נדרי" ועד "נעילה", ואף מקבל על עצמו לשפר את מעשיו באומרו: "על חטא שחטאנו לפניך בהונאת רע…על חטא שחטאנו לפניך בשנאת חינם... ועל חטא שחטאנו לפניך בזלזול בהורים ומורים".
ועוד: "על חטא שחטאנו לפניך בעזות מצח", ועד "על חטא שחטאנו לפניך בתימהון לבב" - סתם, מבלי משים. לא לחינם מנוסח הווידוי בלשון רבים - הוא משקף את עומק הערבות ההדדית בחיי הכלל, ואת האחריות המוטלת על כל אחד מאיתנו לכלכל מעשיו בתבונה כיחיד בתוך ציבור.
יום הכיפורים מוגדר בתורה כ"שבת שבתון", האסור במלאכה, וכמועד המוקדש לסליחה, למחילה ולטהרה - "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" (ויקרא ט"ז, ל'). הצרכים הגופניים והפרטיים נדחקים הצידה, כנאמר במשנה: "יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה [משיכת הגוף בשמן] ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה [יחסי אישות]" (מסכת יומא ח', א').
היום הקדוש נפתח בתפילת "כל נדרי", המכנסת כל יחיד בעם ישראל למעמד של חשבון נפש עם יתר אחיו: "על דעת המקום ועל דעת הקהל… אנו מתירין להתפלל עם העבריינים".
האומה הישראלית רואה עצמה כאגודה אחת, שכל מרכיביה חיוניים וקשורים זה לזה, ואין לוותר אף לא על אחד מהם. מכאן חשיבותה המיוחדת של תפילה זו, שבני עמנו הקפידו לאומרה גם בתנאי מצוקה קשים - במקומות מסתור, בגטאות ובמחנות הריכוז.
השוואה מפתיעה למדי בין יום הכיפורים למועד אחר - ט"ו באב - מופיעה במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים" (מסכת תענית ד', ח'). ט"ו באב נחשב ליום של שמחה ואחדות בין כל שבטי ישראל מדורי דורות. לעומתו, יום הכיפורים מתאפיין באווירה רצינית ובכובד ראש.
אולם, יש צד שווה בין שני הימים והוא הזיקה האמיצה בין היחיד לכלל. ט"ו באב מזוהה עם עריכת חופות, נישואים והקמת בתים חדשים בעם - התא המשפחתי האיתן הוא היסוד לחברה מלוכדת; ויום הכיפורים קשור בתיקון ערכי ורוחני במישור האישי והכללי: "עשה מצווה אחת - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (הלכות תשובה לרמב"ם ג', ד').
ב-41 השנים האחרונות נוסף ליום הכיפורים במדינתנו עוד רובד משמעותי של תרומת היחיד לאומה: בי' בתשרי תשל"ד, בעיצומו של הצום, נקראו המוני בית ישראל לחזיתות הקרב בסיני וברמת הגולן. הם בלמו בגופן ובעוז רוחם את הפלישה המשולבת של צבאות מצרים וסוריה, והפכו את הקערה על פיה - עד לניצחון. מהם אנו שואבים השראה להגן על מולדתנו -בחירוף נפש ובכל עת.
"פתח לנו שער, בעת נעילת שער": עם דמדומי החמה ביום הכיפורים, בגמר תפילת נעילה, נוהגים לתקוע בשופר ולאחל: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". כיום אנחנו נטועים בארצנו ובונים את ירושלים בירתנו המאוחדת, אך עלינו לזכור גם את אחינו שטרם זכו לקבוע את ביתם בישראל.
אנו מייחלים להגעתם לציון, בתפילה ובתקווה שיהיו שותפים עמנו בבניין האומה בארצה, כדברי הנביא: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים" (ישעיהו כ"ז, י"ג).
חיילים ומפקדים יקרים!
כהכנה ליום הכיפורים, כל אחד מפייס את חברו וחש אחווה ורעות עד היותנו כאיש אחד. לוחמי צה"ל ומפקדיו, והעם כולו, גילו אחדות מופלאה במהלך המבצעים "שובו אחים" ו-"צוק איתן". אחווה זו תלכד אותנו ביום הזה והיא הערובה לקבלת תפילותינו בפתח השנה.