נכון למועד כתיבת שורות אלה, תקציב המדינה לשנה הבאה אמור לעלות לאישור הממשלה ביום שלישי. התקציב הזה מזמן לנו, שוב, את הדילמה שבין הפן ההצהרתי בעבודת הכנסת והממשלה ובין הפן הפרקטי-טקטי.
תקציב המדינה וסדרי העדיפויות שנקבעים בו משקפים את סולם העדיפויות הערכי של החברה. ההחלטה במה להשקיע יותר ובמה פחות משקפת מה חשוב יותר ומה פחות. אלא שלמעשה, תקציב המדינה מורכב משני חלקים: החלק המרכזי הם הסעיפים שנכנסים ל"בסיס התקציב", מופיעים בו במפורש ונהנים ממעמד יציב וקבוע שאינו תלוי בתמורות פוליטיות שיתרחשו במהלך השנה. חלק קטן יותר, אך לא פחות חשוב, הם תקציבים קואליציוניים שהאוצר מוסיף מחוץ לבסיס התקציב. אלו כספים פוליטיים בעיקרם והעברתם תלויה בקיומם של ההסכמים הפוליטיים.
מקורות יודעי דבר אומרים שהאוצר מוכן לשלם למפלגות על כל שקל שהן מוכנות לוותר בבסיס התקציב בשני שקלים מחוץ לו. וכאן מתעוררת הדילמה האמורה שבין ההצהרה ובין היכולת "לסדר את הדברים" ברמה הטקטית. החלק מעצב הזהות בתקציב הוא בסיס התקציב. ואילו התוספות הפוליטיות פותרות את השורה התחתונה, אך לא מניפות שום דגל.
הדואליות הזאת של התקציב מאפשרת ליאיר לפיד לעצב את זהותה של המדינה כדמותו ולקצץ מבחינה הצהרתית בתקציבי עולם התורה, שירותי הדת, ההתיישבות, ובעוד תקציבים ערכיים חשובים, וזאת מבלי להסתכן בערעור יציבות הקואליציה. הבית היהודי מצליח לחיות עם זה, מאחר שחלק לא מבוטל מהקיצוצים הוא מצליח להחזיר, עם ריבית והצמדה, מתחת לשולחן ומחוץ לבסיס התקציב.
כאנשי מעשה, שמורגלים יותר במעשים ופחות בדיבורים, אנחנו נוטים להקל ראש בחשיבות הפן ההצהרתי. "לא חשוב מה אומרים", נהוג אצלנו לומר, "העיקר מה עושים". אלא שהכלל הזה נכון בעירבון מוגבל מאוד בכנסת ובממשלה. בזירות הללו מעוצבת זהותה של המדינה ונקבעים הלכי הרוח וסולם הערכים של החברה. במגרש הזה המישור ההצהרתי חשוב לפעמים הרבה יותר מהשורה התחתונה.
התקציב הקודם שעבר כאן היה תקציב רע מן הבחינה הערכית. הוא שיקף סולם ערכים ותרבות מערביים שקידשו את דת העבודה על חשבון ערכי המשפחה. קצבאות הילדים קוצצו, הנחות במעונות ובארנונה הותנו ב"מיצוי כושר ההשתכרות", תקציבי עולם התורה נפגעו קשות ועוד. למרבה הצער, נראה שגם השנה מנסה יש עתיד להכתיב את סדר היום הלאומי בהתאם לאג'נדה האזרחית שלה. שוב נעשה ניסיון לפגוע בתקציבי התורה ושירותי הדת, לקצץ את תקציביהם של המשרדים האידיאולוגיים, לחסל את קק"ל ועוד ועוד.
הבית היהודי נקרא לעמוד הפעם בפרץ. רצינו להיות מפלגה גדולה, עם יד על ההגה, שקובעת סדר יום ומנהיגה את המדינה, לא משהו קטן שדואג לעצמו בקומבינות מתחת לשולחן. דיוני התקציב מאפשרים לנו כציבור לבחון את סדר היום הזה ולראות האם ובאיזו רמה של חשיבות הוא כולל את התורה, היהדות וערכי המשפחה.