ביהמ"ש העליון
ביהמ"ש העליוןצילום: פלאש 90

פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט העליון ערעור על זיכויים של שלמה ניאמצ'יק, מרדכי חסין ואופיר ניאמצ'יק מעבירת רצח אבי דוד ומעבירות נוספות.

המדינה טוענת, כי מכלול הראיות הנסיבתיות מוכיח מעבר לספק סביר את אשמתם של השלושה.

בחודש שעבר זיכה בית המשפט המחוזי בת"א את האחים ניאמצ'יק ומרדכי חסין וכן את יצחק זרבי מעבירות של רצח, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק.

על-פי כתב האישום, הנאשמים ואחרים קשרו קשר לרצוח את אבי דוד. במטרה להקשות על איתורם הם הצטיידו בארבעה טלפונים "מבצעיים", שאינם רשומים על איש, באופנוע גנוב ובאקדח גנוב. על-פי תוכנית הקשר, הם יזמו פגישה עם דוד במסעדת "בשרים גריל ישראלי" בבת-ים, ומשהגיע למסעדה הגיח אחד הקושרים האחרים, כשברשותו אקדח, וירה בו למוות.

שלמה ניאמצ'יק זוכה מאישום נוסף של רצח, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק, הנוגעים לרצח יצחק גפן. הנימוק לזיכויים היה ראיות לא מספיקות להרשעתם בדין.

בהודעת הערעור שהוגשה באמצעות המשנה לפרקליט המדינה, אלי אברבנאל, ועוה"ד שאול כהן וסיוון רוסו מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, נאמר כי תיק זה מצדיק סטייה מהכלל בדבר אי-התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, וזאת הן נוכח הטעות המשפטית של בית המשפט המחוזי באופן בחינת הראיות הנסיבתיות, והן בשל היעדר מובהק של יתרון לערכאה הדיונית בבחינת התשתית הראייתית במקרה זה.

בערעור נטען, בתמצית, כי בית המשפט המחוזי יישם באופן שגוי את המבחן התלת-שלבי שנקבע בפסיקה לבחינת תשתית ראייתית נסיבתית. במקום לקבוע בהכרעת הדין תשתית ברורה של ממצאים עובדתיים, כדי שניתן יהיה להעריך האם מסכת העובדות כמכלול "מערבת, לכאורה, את הנאשם בביצוע העבירה... בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר", בית המשפט דילג על שלב קביעת העובדות ובחן בהכרעת הדין כל ראיה נסיבתית בנפרד ובזיקה ישירה לשאלה אם היא מערבת את המשיבים בביצוע העבירות שיוחסו להם.

המדינה סבורה כי בחינה כוללת של ממצאי העובדה שהוכחו על ידה - רובם בהיעדר מחלוקת של ממש בין הצדדים - מערבת באופן ברור את המשיבים בביצוע העבירות שיוחסו להם.

"מדובר בצירוף יוצא דופן ונדיר של עובדות, שהצטברותן זו לזו אינה יכולה להתרחש באופן אקראי, זולת אם מניחים כי המשיבים היו מעורבים בביצוע העבירות שיוחסו להם. מדובר בתצריף נסיבות יוצא דופן בחריגותו שאינו מותיר ספק של ממש בדבר הנחה מפלילה זו", נאמר בערעור.

בערעור צוין, כי הנאשמים שמרו בחקירתם על זכות השתיקה וסירבו להשיב אף לשאלות פשוטות, טריוויאליות ובלתי מפלילות במהותן. בנוסף, הם נמנעו ממתן תשובה לאישום, ולפיכך הגרסה שמסרו על דוכן העדים היא גרסה כבושה, אולם עובדה זו לא קיבלה כל ביטוי בהכרעת הדין בשלב בחינת ההסברים החלופיים שהציעו המשיבים לעובדות מפלילות שונות שהצטברו נגדם.

במקביל לערעור על זיכויים, מבקשת הפרקליטות לקבוע תנאים לשחרורם של המשיבים בערבות, באופן שיבטיח את התייצבותם לשמיעת הערעור. התנאים המבוקשים הם איסור יציאה מהארץ, הפקדת ערבות כספית והתייצבות שבועית בתחנת משטרה סמוכה לביתם.