ביום רביעי האחרון סיקרתי את הכנס של ארגון הליב"ה לעידוד עליית יהודים להר הבית, בו לקחו חלק סגן השר הרב אלי בן דהן, יו"ר ועדת הפנים מירי רגב וסגן יו"ר הכנסת משה פייגלין.
היוזם, המארגן וה''מוח'' של הכנס היה יהודה גליק, מנהל הליב"ה, שנורה דקות לאחר סיום הכנס במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים.
עם הגעתי למרכז בגין, יהודה כהרגלו האיר לי פנים בחיוכו הכובש והמוכר תוך כדי שהוא אוסף מניין לתפילת ערבית שתפתח את הכנס.
בתחילתו של הכנס יהודה עלה לבמה ונשא דברים. לפתע הסלולרי שלו צלצל והוא במשפט תמים אמר, "אני תמיד משאיר את הפלאפון דלוק תמיד שאם יודיעו לי שיש אישור לבנות בית מקדש אני עוזב באמצע ואני מתנצל מראש".
בסיומו של האירוע ולאחר שרבים ממשתתפיו כבר עזבו, ניגשתי ליהודה ואמרתי לו נחרצות, "זו הפעם האחרונה שאתה עושה כאן אירוע. התאורה והסאונד פה לא משהו". יהודה סיפר כי ניסה לשכור אולם במקומות אחרים בירושלים אך רבים סרבו.
אחד מהמרכזים הפוטנציאליים ששם לו כדגל "חוויה של תרבות יהודית וישראלית" החרים גם הוא את הכנס שעודד עליה יהודית להר הבית. ביקשתי מיהודה לפרסם את העניין אך הוא טען שהדבר לא יוסיף "אהבת ישראל". נפרדנו לאחר שווידא שסיקור הכנס יקבל במה ראויה בכל רשת התקשורת של ערוץ 7.
עשר דקות נסיעה ממרכז בגין לביתי בשכונת יפה נוף בבירה. כשאני ברכב בחניה, הטלפון מצלצל ובקו השני - המערכת - מודיעה לי על התנקשות במרכז בגין.
הגעתי לשם, מתנדב של 'איחוד הצלה' מראה לי את הנפגע, תמונתו של יהודה גליק על מיטת האמבולנס. בלי לחשוב פעמים אני מסתכל בדברים האחרונים שאמר בכנס עליו עמל במשך שבועות ארוכים, "'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' או אז 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה' ונזכה לראות את עם ישראל שב הביתה".