בראיון לערוץ 7 מנתח פרופ' אלכס בליי, ראש המרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל, את התוצאות המעשיות, בעיקר עבור ישראל, של מפלת אובמה בבחירות אמצע הקדנציה.
בראשית הדברים נשאל פרופ' בליי כיצד צפוי הנשיא האמריקאי להסביר לעמו את פשר המפלה שנחל. לדבריו "הוא לא צריך לתרץ את זה. זה תהליך די ברור שמתרחש כבר שבועות רבים. הוא יאמר להגנתו שהאמריקאים לא התרגלו לרפורמות שנעשו לטובתם".
בליי מציין כי יש מידה לא מבוטלת של אמת וצדק בטענות הללו שכן "ההטבות עדיין לא משפיעות על הכיס הפרטי ולכן יוכל לטעון שכלכלת 2014 טובה מכלכלת 2012 למרות שהאמריקאי הממוצע עדיין לא מרגיש זאת בכיסו".
לזאת מוסיף בליי ומציין כי אובמה יוכל להגיד, בין אם בפה מלא ובין אם באופן מעשי, שאינו זקוק עוד לחברי הקונגרס שכן הוא אינו עומד לבחירה. להערכת בליי אמירה שכזו לא תעלה ולא תוריד, גם מבחינתם של המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות. "מועמדים דמוקרטים רבים ראו בו נטל", הוא מזכיר ומציין כי "גם בעיני המפלגה שלו רואים בו מי שייצא לפנסיה ואין עוד צורך בו. הילארי קלינטון המועמדת שנראית לעין, ידועים קשרי האהבה-שנאה שלה איתו".
לנוכח כל זאת מעריך בליי כי בהיעדר יכולת לקדם ענייני חקיקה פנימיים צפוי אובמה לדאוג למורשת שיותיר לאחר כהונתו, מורשת שצריכה לפרוע את שטר פרס הנובל שקיבל בראשית הקדנציה הראשונה ולא הוכח עד כה שהפרס אכן מגיע לו. מאחר וכך צפוי אובמה ללחוץ על מוקדים בינלאומיים שונים בהם גם ישראל.
בהקשר זה מזכיר בליי את כהונתו הכושלת של הנשיא קרטר, כהונה הזכורה בעיקר בהסכם השלום שהצליח לקדם בין ישראל למצרים.
עם זאת מציין פרופ' בליי כי מאזני הכוחות החדשים בקונגרס צפויים להקשות על אובמה גם בזירה הזו ואנשי קונגרס רפובליקניים יכולים להתנות הסכמה לסוגיות של חקיקה פנימית בהורדת הלחץ על ישראל.
על כל אלה חותם בליי את דבריו בקביעה לפיה "מצבנו הוטב מאוד מפני שבסופו של דבר מי שמחליט על תקציב, סיוע חוץ, פרויקטים משותפים, שת"פ מדעי וכו' אלו הסנאט והקונגרס".