
מחקר חדש שהתקיים בניהולו של פרופ' משנה בוריס קסל, מנהל היחידה לטראומה בבית החולים הלל יפה, חשף נתון שהפתיע גם את מבצעי המחקר: נשים בהריון המעורבות בתאונות דרכים נפצעות באורח קל יותר באופן משמעותי לעומת נשים שאינן בהריון המעורבות בתאונות דומות.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם פרופ' משנה קסל שערך את המחקר עם ד"ר נתנאלה מילר והעלה תוצאות שהפתיעו גם אותו: התברר שיש בהיריון בכדי להפחית באופן מובהק את חומרת הפציעות ואף למנוע מוות.
על הנסיבות שהובילו למחקר מספר פרופ' קסל כי "כיום, כל אישה בהיריון הנפגעת בתאונת דרכים ומגיעה לבית חולים, מאושפזת בהכרח לשם ביצוע מעקב וניטור שלה ושל העובר, גם אם הפציעה קלה ביותר. לעומת זאת, נשים שאינן בהיריון, במידה והפציעה קלה – אינן מאושפזת בהכרח. המחקר בדק את הצורך בשינוי במדיניות, אבל ללא ספק המסקנות שהגענו אליהן והנתונים שהופקו היו בהחלט שונים מאשר ציפינו".
הנתונים שנסקרו כללו פירוט דרגות חומרת פציעה של 3794 נשים בהיריון ו- 3441 נשים ללא הריון שהגיעו לטיפול בכלל מרכזי הטראומה בארץ לאחר תאונת דרכים (דהיינו, נפצעו והובאו לטיפול בבית חולים) בין השנים 2006 עד 2013 (כולל) ובטווח הגילאים 18 עד 40.
מטרת המחקר הייתה, כאמור, לבדוק האם חומרת הפגיעה לאחר תאונת דרכים שונה בין נשים בהיריון לבין נשים שאינן בהיריון כתלות מיקום האישה ברכב. כמו כן, נבדקו תמותה ותחלואה בכל המקרים שנסקרו.
פרופ' קסל מציין כי תוצאות המחקר היו במספר מישורים וביניהם גם המסקנה לפיה הרוב המכריע של האשפוזים מיותרים. "דהיינו, לא נצפתה פגיעה באישה, בהיריון או בעובר, ברוב המקרים".
המסקנות העיקריות של המחקר הן: רוב הנשים שהיו בהיריון ואושפזו לאחר תאונה היו דווקא הנהגות, אבל סבלו מפציעות קלות בלבד (בדרגות חומרה בטווח שבין 1 ל- 8 עפ"י המדד המקובל להערכת פציעות טראומה). ב- 99% מכלל הנשים בהיריון הייתה חומרת הפציעה קלה (טווח שבין 1 ל- 8), זאת בהשוואה ל- 71% שאינן בהיריון. נשים בהיריון אשר היו הנהגות ברכב (67% מכלל הנשים בהיריון שנפגעו נהגו ברכב), חומרת הפציעה שלהן הייתה באופן מובהק נמוכה יותר מאשר נשים בהיריון שהיו ברכב ולא נהגו (33%). דהיינו, בתאונת דרכים בה מעורבת אישה בהיריון, הסבירות היא שחומרת הפציעה להריונית תהיה קלה יותר. חומרת הפציעה בדרגות חומרה בינוני וקשה עמדה על 1.3% נשים בהיריון בהשוואה ל- 29% לנשים שאינן בהיריון.
נתון נוסף שהפתיע את קסל מלמד כי חומרת הפציעה ואף תמותה בנשים בהיריון המעורבות בתאונות דרכים הייתה נמוכה יותר באופן מובהק מאשר נשים שאינן בהיריון: התמותה של נשים בהיריון לאחר תאונת דרכים לעומת נשים שאינן בהיריון הייתה נמוכה יותר מהידוע ומדווח בספרות המערבית - 0.03%. דהיינו, בכל השנים הללו נפטרה רק הריונית אחת כאשר חומרת הפציעה הייתה חמורה ביותר. בנוסף, אחוז הסיבוכים בהריון, כול הצורך בהפסקת הריון היה מאוד נמוך למרות התאונה ועמד על 1% בלבד.
לדבריו היו ברחבי העולם נתונים שיכולים היו להעיד על מגננה רפואית שיש לנשים בהריון, אך הממדים לא היו ברורים עד כדי המסקנות שעלו מהמחקר. "ידענו שהרזרבות של האישה בהריון גדולות יותר. ידענו זאת, אבל לא בצורה כזו", אומר פרופ' קסל המציין כי בין הגורמים למגננת הנשים בהריון כלולים גם אלמנטים הנחשבים בדרך כלל לנקודות חלשות אצל נשים בהריון. בין הנתונים הוא מונה את נפח הדם הגדל של אישה בהריון לעומת מי שאינה כזו, נפח שהוא גדול יותר בשלושים עד ארבעים אחוזים, כך גם תפוקת הלב המספק דם גדל בחמישים אחוזים לערך. זאת לבד ממערכת קרישת דם גבוהה יותר מאשר אצל נשים שאינן בהריון.
עם כל זאת מסכים קסל לתחושה שהנתונים שמגלה המחקר מחייבים מחקר נוסף ומעמיק על מנת לברר מה הסיבות הנוספות שמהוות מגננה לנשים בהריון. הפער הדרמטי בין הנפגעות מלמד שמדובר בסיבות רבות ומשמעותיות יותר, סיבות שעוד תחקרנה.
