להתראות ישי, שלום בנט

לאחר דיונים ממושכים, החליטו חברי מרכז האיחוד הלאומי-תקומה לא לחבור למפלגתו של אלי ישי ולקבל את הצעתו של נפתלי בנט

תגיות: בשבע 624
שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , ג' בטבת תשע"ה

להתראות ישי, שלום בנט -ערוץ 7
אלי ישי ואורי אריאל
צילום: פלאש 90

מוצאי השבת האחרונה היה אחד הערבים הדרמטיים בתולדותיה של מפלגת האיחוד הלאומי-תקומה. קצת אחרי השעה 22:00 התכנסו חברי מרכז המפלגה בבית ההארחה בבית וגן בירושלים, לדיון ארוך ונוקב. על הפרק עמדה ההכרעה האם לחבור למפלגתו החדשה של אלי ישי או לקבל את ההצעה של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט.

ההכרעה לא הייתה פשוטה. על הפרק עמדה כאמור הצעתו של בנט לשיבוץ חברי האיחוד הלאומי במקומות 2, 9, 14 ו‑18 ברשימה המשותפת. משמעותה של ההצעה הייתה דילול כוחו של האיחוד הלאומי בסיעה המשותפת במחצית. אם בכנסת ה‑20 היו לאיחוד הלאומי ארבעה נציגים ב‑12 המקומות הראשונים, כעת דובר על שניים בלבד. גם אם מסתכלים במבט מעט יותר רחב, על 20 המקומות הראשונים, מדובר בקיצוץ במחצית. בכנסת ה‑19 היו לאיחוד הלאומי שמונה נציגים ב‑20 המקומות הראשונים, ואילו הצעתו של בנט עמדה על ארבעה בלבד.

הדיון היה נוקב, ולכל אורך הערב עלו הדוברים בזה אחר זה והציגו את עמדתם. את מצדדי החבירה לאלי ישי הוביל יו"ר המפלגה, אורי אריאל, אשר הסביר מדוע חשוב לחבור דווקא למפלגה החדשה. בין היתר נימק זאת אריאל בחשש לאובדן מנדטים לגוש הימין. גם במחנה הנגדי היו דוברים משמעותיים, אשר צידדו דווקא בשמירת המבנה הקיים של רשימת הציונות הדתית וקבלת הצעתו של בנט. הערב הארוך, שאמור היה להסתיים בהצבעה בחצות, נמשך. בסופו של דבר, קצת לאחר השעה שתיים וחצי לפנות בוקר, התקבלה ההכרעה. מרכז המפלגה החליט לקבל את הצעתו של בנט.

"אלי ישי – זכור לטוב"

מנכ"ל המפלגה, אופיר סופר, מספר ל'בשבע' על ערב לא קל, ומבהיר כי למרות דיווחים שונים בתקשורת, הגוף היחיד שהיה מוסמך לקבל את ההחלטה הוא המרכז. "בסופו של דבר, הדיונים המקדימים וגם הדיון עם הרבנים היו שלבים בדרך לקבלת ההחלטה. השאלה שעמדה על הפרק הייתה כבדת משקל. ההחלטה התקבלה אחרי דיון מעמיק, לא בחופזה ולא בקלות ראש".

סופר היה לכל אורך הדרך מהתומכים בהמשך השותפות עם מפלגת הבית היהודי, אולם הוא בהחלט מבין את עמדת הצד השני. "אלי ישי הוא דמות שזכורה לטוב בציונות הדתית. הוא עזר להתיישבות ככל יכולתו, היה איתה ברבים ממאבקיה והוא אהוב בהרבה מאוד מקומות. בתקופתו, הרוח שנשבה בתנועת ש"ס כלפי הציונות הדתית הייתה רוח שונה והרבה דברים נראו אחרת. הציונות הדתית צריכה וחייבת ללמוד להתחבר לציבור הספרדי הרחב, שלא למד את תורת הרב קוק אבל מחובר לערכים הציוניים שלנו. הייתה פה לדעתם של מצדדי החבירה לאלי ישי הזדמנות כמעט חד פעמית לייצר חיבור לציבור הזה, שבמובנים רבים הוא קרוב אלינו מאוד".

הרב אריאל בראלי, תושב שדרות וחבר מרכז האיחוד הלאומי-תקומה, היה גם הוא ממצדדי החבירה לישי. בריאיון לרדיו גלי ישראל טען הרב בראלי, שההחלטה שלא לחבור לישי היא "טעות היסטורית", וזאת מסיבות פוליטיות וערכיות גם יחד. "מבחינה פוליטית, כמובן שמפלגתו של אלי ישי תעזור הרבה לגוש הימין יותר מאשר אם היא לא תעבור את אחוז החסימה. זה חוסר אחריות של מרכז תקומה להשאיר את אלי ישי לבד, ואם הוא ייפול באחוז החסימה יכול להיות שהשמאל יעלה. לדעתי יש פה טעות גם מוסרית וגם ערכית. זה תקדים היסטורי שהולכים יחד עם רבנים חרדים, הרב מזוז יחד עם רבנים אחרים. אני חושב שזה דבר שהיינו צריכים לקפוץ עליו בשתי ידיים, ואני עדיין לא מעכל את הטעות הזאת של מרכז תקומה".

מי שהיה אחד הדוברים המרכזיים בכינוס המרכז נגד החבירה למפלגתו של ישי ובעד הצעתו של בנט הוא בצלאל סמוטריץ', יו"ר תנועת 'רגבים'. בשיחה עם 'בשבע' מסביר סמוטריץ' כי התנגדותו לחבירה לישי נבעה משלוש סיבות הקשורות זו בזו: "הסיבה הראשונה להתנגדות היא הבנה של מהו תפקידה של תקומה. תפקידה של תקומה הוא לייצג נאמנה את הציבור היותר אידיאליסטי, תורני וערכי בציבור הדתי-לאומי. כחלק מזה יש גם מתח תמידי בשאלה מי יהיה זה שיוביל את העשייה של הציבור הציוני-דתי, מי הוא זה אשר קובע את האג'נדה, את סדר היום. אם אתה חובר לאלי ישי, אתה כבר לא מפלגה ציונית דתית. אנחנו צריכים לפעול במגרש הטבעי שלנו ולא לברוח ממנו. זה נכון שיש משהו מאוד נוח בלצאת החוצה ולבנות את עצמנו מבחוץ. זה מפחית מאוד את המתחים ומקהה את הניגודים. אבל אם אתה באמת רוצה להשפיע בפנים, אין מנוס אלא לעשות את זה מבפנים".

הסיבה השנייה שהציג סמוטריץ' להתנגדותו היא שלהערכתו מהלך החיבור עם אלי ישי טומן בחובו סיכונים גבוהים מאוד. "המרכיב הראשון של הסיכון הוא במישור של מערכת היחסים עם הציבור שמהווה את הבסיס האלקטורלי שלנו. התגובות שאני וחברים אחרים קיבלנו לאפשרות של חבירה לאלי ישי, מאנשים שהם ממש בשר מבשרה של המפלגה, הן תגובות קשות מאוד. קהל המצביעים הקרוב לנו ביותר לא היה מבין ולא היה סולח. אני אולי מכיר באופן אישי את אלי ישי ויודע שהוא לא אריה דרעי, וכמוני עוד כמה אנשים. אבל משמעותה של ההחלטה הייתה להתנתק מהציבור שלנו".

המרכיב השני של הסיכון נוגע לדברי סמוטריץ' לעובדה שמדובר במהלך שמסכן בפועל את קיומה של המפלגה. "אנחנו שמים את כל יהבנו על מהלך שפוליטית מוטל בספק. גם אם המפלגה הזאת תעבור את אחוז החסימה, כוחה של תקומה עלול להיחתך לחלוטין ובסופו של דבר אנחנו נאבד את כל עולמנו ונצא קרחים מכאן ומכאן".

הסיכון נובע לדברי סמוטריץ' גם מכך שמדובר במהלך לא בשל. "בסופו של דבר אני מאוד מאמין בחיבור עם הציבור שאלי ישי מייצג, אבל החיבור הזה צריך לבוא באופן עמוק הרבה יותר ולא להתחיל דווקא מהפן הפוליטי. כרגע החיבור הזה היה שיתוף אינטרסים פוליטי ותו לא. ככזה אני סקפטי מאוד אם החיבור הזה, גם אם היה מצליח, היה מחזיק יותר מאשר קדנציה אחת. זה לא חיבור שאפשר לעשות בחופזה, בלי שמקדימים לו מהלך ציבורי מעמיק, שהתוצאה שלו יכולה וצריכה לבוא לידי ביטוי גם במגרש הפוליטי".

הנימוק האחרון שהעלה סמוטריץ' במרכז האיחוד הלאומי-תקומה נגד האיחוד, נגע לשאלת שילובה של אורית סטרוק. "יש לזה גם צד חברי וגם צד ערכי. בצד החברי אני לא מקבל את הגישה שהמטרה מקדשת את האמצעים, ובשביל מהלך גדול אפשר לנטוש מישהו לצד הדרך. מעבר לזה יש כאן גם היבט ערכי. אם אנחנו רוצים להתחבר לחרדים חיבור שהוא גם חיבור ערכי, זה לא יכול לבוא יחד עם ויתור על עולם הערכים שלנו. אמנם אנחנו מעולם לא הצבנו כדגל שריון לנשים, אבל ברור היה שאם מישהי היא אישה ערכית וצדיקה ומסורה, העובדה שהיא אישה אסור לה להיות מחסום. אם ברשימה משותפת אישה כמו אורית לא יכולה להשתלב, יש כאן בעצם דרישה לוותר על עולם הערכים שלנו בשם האחדות הזאת, וכאן יש בעיה".

אורבך: מומנטום של אחדות

בבית היהודי היו מי שמיהרו לברך על החלטת מרכז האיחוד הלאומי-תקומה, אולם גם מי שלא אהבו את החיבור מלכתחילה נמנעים מלגנות אותו כיום. חריג בהקשר הזה הוא פרופ' אשר כהן, אשר הודיע מיד לאחר החתימה על כוונתו להתמודד בפריימריז, במטרה לאזן את כוחם של אנשי תקומה. "החלטתי להתמודד בפריימריז לבית היהודי", כתב כהן בדף הפייסבוק שלו וציין כי "ההחלטה נפלה בעקבות שריונם של אנשי תקומה".

"אני עומד להרים את הקול של הרוב הדומם", הצהיר כהן, "חסר לי בהתמודדות את הקול המאזן בסוגיית הזהות היהודית של המדינה. אני, כידוע, לא מתכוון לערפל, למרוח ולהיות בסדר עם כולם לצורך השגת קולות בפריימריז. אני הולך להרים את הקול גם בסוגיות שלצערי רבים מהמתמודדים כרגע מתחמקים מהן או מערפלים את תשובותיהם".

מי שהציג קו לעומתי לאנשי תקומה לאורך חלק ניכר מהקדנציה, אך כיום דווקא מברך על הסיכום המתגבש, הוא השר אורי אורבך. בשיחה עם 'בשבע' מציין אורבך כי בסופו של דבר מדובר בהסכם מבורך. "הערך של האחדות בין שתי המפלגות עולה על שאלת הערך הנומינלי".

אורבך מעניק משקל משמעותי גם לאווירה הציבורית של אחדות מול פילוג, תוך שהוא רומז לנעשה במפלגות אחרות. "יש מומנטום לאחדות ויש גם מומנטום הפוך לפילוגים. ברגע שמתחילים לריב בתוך המחנה, אתה כבר לא זוכר מי הגדול ומי הקטן. ההצעה שהוצעה לתקומה ותקומה נענתה לה היא אמנם הצעה נדיבה, אבל בהחלט שווה. יש פיתוי להגיד 'שיתמודדו כולם'. אני מסכים שזה היה עדיף, אבל צריך להסתכל על הדברים במבט רחב יותר. לאורך תקופת המשא ומתן הבעתי בהחלט את דעתי בשאלת הגבולות הנכונים. אני לא בעד הסכם בכל מחיר, אבל במצב הנוכחי המחיר הוא ראוי".

ההסכם בין המפלגות טרם נחתם, בין השאר מאחר שלא כל הפרטים הסופיים סוכמו. בין המחלוקות שנותרו ניתן לציין את מיקום המנדט השלישי של האיחוד הלאומי-תקומה. בעוד באיחוד הלאומי טוענים בתוקף כי על פי הסיכום הוא צריך להיות במקום ה‑14, בבית היהודי טוענים כי סוכם שישובץ במקום ה‑15. עם זאת, באיחוד הלאומי מעריכים כי עד סוף השבוע ייסגרו וייחתמו כל סעיפי ההסכם.

במקביל לכך נערכים בשתי המפלגות להרכבת הרשימות. באיחוד הלאומי-תקומה אמור המרכז להתכנס בעוד כשלושה שבועות ולבחור את חברי הרשימה. המרכז בוחר מחדש גם את היו"ר וגם את יתר החברים. בצעד מפתיע שיגר ביום שלישי השבוע יו"ר האיחוד הלאומי, אורי אריאל, מכתב לחברי המרכז. במכתב מבקש מהם אריאל לתמוך דווקא במועמדות הח"כים המכהנים, אורית סטרוק וזבולון כלפה. "ח"כ זבולון כלפה וח"כ אורית סטרוק עשו עבודה פרלמנטרית מצוינת בכל התחומים וגם בשטח, במפגש עם עם ישראל בכל אתר ואתר", כתב אריאל. "אבקש שתתמכו במועמדותם, על מנת שיהיה המשך וחיזוק לעבודתם וייצוג לאיחוד הלאומי וערכיו".

בבית היהודי נמשך מבול המועמדויות. עם זאת, המהלך המשמעותי של השבוע בהקשר זה הוא דווקא הודעתו של מנכ"ל המפלגה, ניר אורבך, על כוונתו להתמודד על משבצת נבחר המרכז. את ההחלטה קיבל אורבך בגיבויו של היו"ר נפתלי בנט.

שטף הגשת המועמדויות עורר לא מעט גיחוכים, אולם השר אורי אורבך מציין כי בסופו של דבר מדובר דווקא בסימן מעודד. "אני רואה ברכה בזה שהמפלגה מעוררת עניין ומגלה פרכוסי חיים. למרות זאת, אני מעריך שמכל שטף המועמדים ישנם כ‑15 מועמדים שמתוכם יגיעו הנבחרים במקומות הריאליים. אמנם תמיד יכולות להיות הפתעות, אך נדמה שלכולם ברור פחות או יותר מי המועמדים שיש להם גם את היכולות וגם את הסיכויים להפוך לחברי כנסת".