“הי-הי-הו, הי-הי-הו, שי-שי-שששששש, שי-שי-שששששש, אייייי, אני לא יכולה יותר, אין לי כוח, לא מסוגלת... איי-איי...”. ואני בידי האחת אוחזת את מתמר המוניטור, מנסה לשמוע את הדופק העוברי, ובידי השנייה מעסה את גבה הדואב. “נו, צופיה, מתי זה ייגמר?” היא שואלת. “אין לזה סוף? תבדקי אם התקדמתי... מה?! רק סנטימטר אחד בשעתיים האחרונות? לא אלד יותר בחיים!”. בלי נדר, אני מוסיפה. “אין מה לדבר על אפידורל?” אני שואלת בזהירות. “אל תזכירי את המילה הזאת בכלל...” היא עונה בהחלטיות. “איי-אייי, תעסי לי פה, יותר נמוך, אאווץ’, עד מתי? קשה לי. לא יכולה יותר. אוי... הנה מגיע עוד אחד...”. “כל הכבוד, הנה ציר נוסף מאחורייך”. “ומי יודע כמה עוד לפניי...”.
ומאידך גיסא. יש יולדות שכף רגלן רק דרכה בחדר הלידה והמילה הראשונה או השנייה שלהן אחרי ה”שלום” היא “אפידורל! ע-כ-ש-י-ו”. ואפילו שקצב הלידה מסחרר והיא מתקדמת למופת, ושיתוף הפעולה שלה יוצא דופן. אנחנו משנות תנוחות בהתאם להתקדמות, ואני יודעת שהיא יכולה לעשות זאת. אך היא בשלה: “מה עם האפידורל?” או אולי ההֶפידורל? “איזה יופי, את כל כך מתקדמת. כבר שבעה סנטימטרים. תנשמי”, אני מעודדת. “הנשימה הבאה שלי היא רק אחרי האפידורל. אני לא עוברת ציר אחד נוסף בלי שקראת למרדים!” היא תובעת.
אלו הן שתי תמונות מנוגדות מחדר הלידה, אך המשותף לשתי היולדות הללו הוא הקיבעון המחשבתי. שתיהן הגיעו לחדר הלידה עם תוכנית לידה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים. האחת החליטה שלא משנה מה, מבחינתה היא נחשבת ליולדת רק אם תוכל ללדת לידה נרתיקית נטולת משכך כאבים, והמילה אפידורל נחשבת למילה גסה, הס מלהזכיר. אם תיכנע לכאב ולעייפות ותשנה את דעתה ותיאלץ לקחת אפידורל - מבחינתה היא נכשלה, כי הגוף שלה בגד בה, כי אפסו כוחותיה והיא לא עומדת במשימה שהציבה לעצמה ובציפיותיה מעצמה.
כישלון או יתרון
היולדת הזאת מרגישה שהיא כישלון, ובמקום לצאת מן הלידה מאושרת, שמחה וצוהלת, כשהדגש הוא על אימא ויילוד בריאים, התחושה הפנימית שתלווה אותה היא החמצה. ולא נדבר על כך שכאשר היא כואבת כל כך היא לא מאפשרת לגוף לנוח בין ציר לציר, ובזמן לחץ הגוף מפריש אדרנלין שגורם לאספקת דם לאיברים חיוניים ביותר כמו המוח והלב ואספקת הדם לרחם פוחתת, מה שגורם לצירים לא סדירים ולא אפקטיביים ולעיכוב בלידה. האם שווה לצאת שבר כלי מלידה קשה, מתישה וארוכה אך נטולת אפידורל?
והשנייה, שהחליטה לקבל אפידורל בכל מחיר על אף שהיא מתקדמת ומתמודדת למופת, כל כך חוששת מלשנות את קו המחשבה שלה. היא מפחדת לנסות משהו אחר ולאמוד מחדש את כוחותיה הפיזיים והנפשיים, ואינה מביאה בחשבון גם את מחיר האפידורל, על סיכוניו וסיבוכיו, על אף שהם נדירים.
אינני נוטלת ממך את כוח הבחירה. ממש לא. לכל אישה חלום משלה. כל אחת וחלום הלידה שלה. אך צריך להבדיל בין חלום למציאות. לעתים המציאות שונה מן החלום, לעתים סוטים מן המסלול מעט כדי להרוויח את רובו, ולעתים תפסת מרובה לא תפסת.
יש בך כל כך הרבה כוח, כל כך הרבה עוצמה, והקב”ה נתן לך את יכולת הבחירה. הווי אומר שבכל רגע את יכולה לבחור מחדש, ומה שחשבת קודם לא בהכרח מתאים ונכון לעכשיו. בוודאי שיש רצונות, שאיפות ומאוויים, אך ישנה גם מציאות. ולשנות מחשבה מקובעת קשה הרבה יותר מאשר להחליט מראש שאת בוחרת לא להחליט.
פורסם לראשונה בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן