להפריד על מנת לחבר

כל משפחה עומדת בפני סוגיה חשובה ומעשית והיא הבחירה בחדר לילד, הרכבת החדרים בין האחים, העדיפות שילד יימצא בחדר לבד או יחד עם אחיו ועוד.

ראשית, עד גיל חצי שנה ראוי שתינוק יישן בחדר הוריו, על מנת למנוע מהאם המיניקה לעבור מחדר לחדר במהלך הלילה. חשוב לשמוע את התינוק בלילה בלי דאגה, ועליו להרגיש את נוכחות הוריו. לפי חכמי הפנימיות, בחודשים הראשונים של חייו חווה התינוק חוויה של עיבור מחוץ לבטן, ולכן בימים אלה הקרבה להוריו חשובה לו ביותר. 

יש יתרון אדיר לכך שילדים יגדלו בחדר משותף, משום שכך הילד לומד לפנות מקום לאחיו ולפתוח את לבו אל הזולת. אפשר לומר שהמגמה העיקרית של החינוך היא להפוך אותו לילד שרוצה לקבל ורוצה לתת, ואם כן עלינו לאפשר לו לצאת מהאגואיזם הראשוני שלו. 

הכול לפי היכולות

אבל לפעמים, כדי שהילד יֵדע כיצד לתת הוא צריך גם לקבל. ילד צריך להרגיש שיש לו מקום משלו, ויש חשיבות לכך שתהיה לו מגירה משלו שבה הוא יאסוף את חפציו האישיים. כמובן, הכול לפי היכולת של המשפחה לאפשר שלכל ילד יהיה מקום משלו. הנער המתבגר זקוק ככל האפשר למקום פרטי, כי הוא נמצא בשיא של הצורך ל'לבדיות בונה'. הוא צריך לשבת עם עצמו לפעמים, לכתוב או לשמוע את המוזיקה המתאימה לו. גם הלימודים שלו דורשים ממנו פרטיות. 

נוסף על כך, יש לדאוג ככל האפשר להפריד בין בנים לבנות, בעיקר מגיל שלוש, שהוא זמן ההכרה בהפרדה המינית. 
לפעמים יש ילד שעובר משבר, והוא זקוק לשלווה, להרחקה מוויכוחים עם אחיו ולתשומת לב פרטנית. כמו כן, לעתים ישנם חיבורים לא מוצלחים בין אחים, ואין מה להתעקש שהם יֵדעו להסתדר בכל מחיר. לפעמים יש צורך להפריד בין ילדים מסוימים שרבים הרבה מדי, על מנת שכל אחד יוכל לבנות את עצמו עם פחות קנאה. כך הם יֵדעו בסופו של תהליך כיצד להתחבר, וההתרחקות אף תחזק את הגעגועים שלהם זה לזה. 

לסיכום, שיקולים רבים עלינו להפעיל על מנת ליצור הרמוניה בין הכוחות, וחלוקת החדרים היא חלק מהמבנה ההרמוני של כל משפחה.  

פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן