כשאנו מתחילים להקים בית ומשפחה, אנו מעלים בדמיוננו כיצד ישרת כל חדר את צרכינו ואיך נסדר את החדרים לילדינו.
אנו רואים בעיני רוחנו את האחים והאחיות משחקים יחדיו, חולקים את צעצועיהם וספריהם, נהנים זה מחברתו של זה ועוזרים זה לזה. אנו נמשכים אל התכניות הצבעוניות לחדרי ילדים, לריהוט ולקישוטים כפי שהם מופיעים במודעות אשר פונות יותר אלינו מאשר אל צורכיהם של הילדים.
החלטותינו בנושא חדרי הילדים מבוססות כרגיל על גודל החדר, על גיל הילדים, על השאלה האם יש לנו בנים או בנות, ועל העדפותינו ביחס למיטות קומתיים או לסגנונות ריהוט אחרים.
היחסים בין אחים ואחיות משתנים במרוצת השנים. לפעמים האחים קרובים זה לזה ולפעמים הם מרוחקים. לעתים הם מסתדרים יפה ולפעמים הם רבים ומתווכחים. לפעמים הם רוצים להיות בצוותא ולפעמים הם רוצים להיות לבדם. לפעמים הם יכולים לחלוק חדר בצורה הרמונית אבל לפעמים זה יכול להפוך את חייהם לבלתי נסבלים. עלינו להניח בצד את חלומותינו לגבי הדרך שבה ילדינו צריכים להתאים זה לזה. כמו כן, עלינו להרפות מן הציפייה שהאספקטים המוחשיים של החדר יקבעו כיצד הילדים ישתמשו בו.
חדר או מרחב?
ככל שהילדים מתבגרים עלינו לשים לב יותר לצורכיהם ההתפתחותיים, מכיוון שיותר משהוא צריך חדר, כל ילד צריך מרחב. מרחב זה אינו נקבע על ידי הגבולות הפיזיים של החדר או של חלק מהחדר שהוא מתגורר בו, אלא דווקא על ידי המרחב הפסיכולוגי שהילד המסוים הזה זקוק לו. ילדים מסוימים זקוקים ליותר ואחרים זקוקים לפחות; יש מי שזקוקים ליותר שקט ויש שזקוקים לפחות שקט; יש רגישים יותר ויש רגישים פחות. בעוד שילד אחד יכול להסתפק במדף ליד מיטתו בשביל כל אוצרותיו הפרטיים בחדר שהוא חולק עם אח אחד או יותר, ילד אחר יכול להרגיש צורך להיות לבדו ואף יעדיף לישון על הספה בחדר העבודה של אימא או אבא, לפחות לפרק זמן מסוים.
אין זה כל כך המרחב הפיזי שהילד זקוק לו, אף על פי שגם הוא נוטל חלק במשוואה, אלא משמעותית יותר היא הרגשתו של הילד שיש לו מקום לעצמיותו המתפתחת. למעשה, הממדים הפיזיים של החדר הם הרבה פחות חשובים מהנדיבות של המרחב הפסיכולוגי שאנו מספקים. ככל שהילד גדל ומגיח אל העולם, הוא מגלה יותר ויותר על עצמו - תחביביו, העדפותיו, יעדיו והדברים החשובים ביותר בעיניו. צרכים אלה חייבים להיות חשובים בעינינו כהורים, כדי שנוכל ליצור את המקום שהילד זקוק לו על מנת לחוות ולבטא את הבנתו הגוברת באשר למי שהוא.
כשנהיה רגישים לתהליך ההבשלה הזה, והילד יקבל את המרחב הפסיכולוגי שהוא זקוק לו, הוא יחווה גם את המנוחה הרגשית החיונית לצמיחה אופטימלית. יותר ממקום פיזי, עלינו לחשוב במונחים של המרחב שהילד זקוק לו לשם גדילה, כדי שהוא אכן יוכל לחוות מנוחה ולהרגיש עמנו בבית.
פורסם לראשונה בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן