מרמים אותנו. כל הזמן. הצבעים, הצלילים, המראות, התחושות. מספרים לנו באלף צורות על האושר המקווה שנשיג בעולם הזה.
על מה אנחנו חושבים? על מה אנחנו חולמים? מה מעסיק אותנו ומה מטריד את מנוחתנו? חומר. בגד ללבוש, מזון לאכול, בית לגור בו, פרנסה, בריאות, ושיהיה הכול בשפע ובנעימות, בלי מחסור. עם השנים הופכת משאלת הלב כמעט לאחת - לשרוד. לעבור איכשהו את החיים בשלום, כלומר עם כמה שפחות מרירות. לגדל את הילדים בטוב, לראות נחת, להזדקן מתוך מינימום צער.
מחריש את אוזנינו, מסמא את עינינו, מקהה את חושינו - העולם הזה רוקם נגדנו מזימות. מזימתו הגדולה ביותר - שכחה. זוהי מהותו וזהו שמו: עולם, מלשון העלם. הן פיתויו ותענוגיו, הן ייסוריו ומכאוביו, מסיחים את הדעת כל הזמן מדבר מה יקר מאוד, מהותי מאוד, נעלם מאוד במסלולי המרוץ אחר חומר ועוד חומר.
מבט של נמלה
איך זוכים להסיר את הלוט שהעולם מניח כל הזמן על פני ה'? איך יוצאים מן התוהו ובוהו והופכים את מדבריותיו לגן פורח? איך מרגישים בלב את חיותו המדהימה, את יופיו האין סופי, את ממשלתו המפוארת, של יוצר בראשית? איך מהלכים בעולם כבני אדם, כברי דעת, כיודעי ריבונם ומשרתי רצונו באמת? איך זוכים להתאחד עם ה' בעולם מתעתע של ריבוי פרטים?
"את זה תקבלו מאיתי", קורא רבי נחמן, "שלא להניח עצמו להעולם להטעות" (שיחות הר"ן נ"א).
אל תיתנו לעולם להטעות אתכם! כשמסתכלים עלינו מלמעלה אפשר לראות עולם שבני אדם רצים בו כמו נמלים לכאן ולכאן. אבל מה רואה הנמלה חוץ מהגב של הנמלה שלפניה או גרגר החיטה שהיא נושאת? כלום! תסתכלו לשמים, קורא אלינו רבי נחמן, תיזכרו מאיפה באתם ולאן תחזרו. תעצרו לרגע את ריצת הנמלים המטורפת. אל תיתנו לעולם להטעות אתכם.
פעם אחת נסע רבי נחמן עם חייקל, אחד מתלמידיו הגדולים. בדרך הגיעו לכפר אחד, שם גר קרובו של חייקל. הוא רמז לעגלון לעצור ליד ביתו של האיש וגם רבי נחמן הצטרף אליו. כשראה אותו האיש את רבי נחמן התפעל ממנו מאוד ובירך אותו לשלום בשמחה רבה. חייקל שאל אותו אם יש לו איזה כיבוד בשביל האורח החשוב והאיש השיב שביתו ריק לגמרי.
אמר לו חייקל שייקח איזה חפץ בעל ערך, ימשכן אותו ותמורת הכסף יביא מעט משקה ומטעמים, ואכן כך עשה האיש. כשמזג את הכוס לכבוד רבי נחמן עברו שם ילדיו של האיש, לבושי סחבות ויחפים. חייקל רמז לרבי נחמן על מצבו הדל של האיש וביקש ממנו לברכו בשפע. אמר לו רבי נחמן: "אני אין לי שפע בשבילו. אם תרצה – תן לו אתה שפע".
חייקל התיירא להראות את כוחו בפני רבו ואמר לרבי נחמן שהוא חושש שמא יכעס עליו והקפדתו תזיק לו. "אל תפחד", עודד אותו רבי נחמן, "אני נותן לך רשות ולא אקפיד עליך כלל". וכך שאל אותו שלוש פעמים, ורבי נחמן שב והרגיעו.
חייקל, שהיה צדיק גדול בפני עצמו, לקח כלי עם מים שהיה שם בבית ושפך מן המים לכל כיוון באומרו: "שפע למזרח, שפע למערב, שפע לדרום, שפע לצפון". רבי נחמן הגביה את כנפות בגדו ואמר לחייקל: "חייקל, לי אל תיתן שפע". אחר כך נפרדו מבעל הבית.
מיד בסמוך לצאתם מבית האיש הגיעה לעיר חבורת גויים שהובילו מפות ועורות ושאר בדים למכירה. הם עצרו ליד ביתו של האיש והתעניינו אם אפשר לקנות אצלו מצרכי מזון. כאשר ענה להם שאין לו כלום כי אין לו כסף הציעו לו עסקה. היות שהם עוברים תמיד בדרך זו וזקוקים למנוחה ומזון, הם ילוו לו סכום כסף ואיתו הוא ילך ויקנה מצרכי מזון, ובדרכם חזרה יעצרו בביתו וישלמו לו בעבור המזון שיגיש להם.
"אתה נראה לנו אדם תם וישר", אמרו לו, "ואנחנו סומכים עלייך". ואכן מאותו יום הלך האיש ועלה. בכסף שהלוו לו הוא קנה מצרכי מזון ועד מהרה התפרסם ביתו כפונדק דרכים מבוקש ומצליח. כשהיה בידו כבר יותר כסף, החל לשלוח ידו במסחר והזדמן לפרקים גם לעיר הקרובה, בה גר רבי נחמן, ואז כמובן סר אליו לדרוש בשלומו ולקבל ברכתו.
זמן מה עבר והאיש, שכבר היה טרוד בעסקיו במידה מרובה, לא טרח עוד לבקר את רבי נחמן בבואו לעיר הגדולה, כי חס על זמנו היקר. פעם אחת, כשהיה יריד בברסלב והאיש רץ במהירות אל השוק לקנות ולמכור, עבר בעל כורחו ליד ביתו של רבי נחמן, שחלונותיו השקיפו אל השוק, ורבי נחמן הבחין בו וקרא לו אליו. בלית ברירה נכנס האיש לביתו.
רבי נחמן שאל: "הסתכלת היום אל השמים?"
השיב האיש: "לא".
קרא לו רבי נחמן אל החלון ואמר: "אמור לי מה אתה רואה".
השיב לו האיש: "אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה".
אמר רבי נחמן: "עוד חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה כאן לא יהיה עוד. רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות אחרות ואנשים אחרים. וגם אני ואתה לא נהיה כאן עוד. ובכן, על מה אתה כל כך בהול וטרוד שאין לך זמן אפילו להסתכל על השמים?"
רבי נחמן קרא לחייקל, ששהה אז בחדר אחר בביתו ואמר לו: "ראה, חייקל, מה עשית עם השפע שלך, עד שאין לו זמן אפילו להסתכל על השמים!" (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן אות ה').
לפעמים אנחנו להוטים כל כך לצאת מאיזה סבך שאנו נתונים בו, מייחלים לשפע של ממון, בית משלנו, פרנסה, בן זוג, ילדים, בריאות. מה שכל אדם רגיל מאחל לעצמו. אבל יכול להיות שדווקא ישועתנו הגשמית תרחיק אותנו מן השמים, תקרקע אותנו עמוק יותר למקום שבעצם אנחנו בכלל לא שייכים אליו – הארץ. תשכיח מאיתנו לגמרי לגמרי מי אנחנו באמת ולאיזו תכלית הגענו לכאן.
"הסתכלת היום על השמים?" בשאלה תמימה זו מקפל רבי נחמן את כל הצער על עליבותנו. "עוד חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה כאן לא יהיה עוד. רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות אחרות ואנשים אחרים. וגם אני ואתה לא נהיה כאן עוד. ובכן על מה אתה כל כך בהול וטרוד שאין לך זמן אפילו להסתכל על השמים?"
כלפי מעלה
גם בדברי חז"ל אנחנו מוצאים שהסתכלות על השמים מסוגלת לעורר את האדם מקיפאונו.
כאשר התורה מתארת את מלחמת עמלק היא כותבת: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" ושואלים חז"ל: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים. כיוצא בדבר אתה אומר: 'עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי'. וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים" (ראש השנה כט).
גם הארי ז"ל מציע לנו להתיידד עם השמים. וכך כותב רבי חיים ויטאל, תלמידו: "גם היה אומר לי מורי ז"ל, שטוב לאדם שידור בבית שיש בו חלונות פתוחות לשמים, כדי שיוכל בכל רגע לישא עיניו אל השמים כדי להסתכל בהם. ובפרט אם יביט בנפלאותיו יתברך במעשה שמים וארץ, וכמו שאומר הכתוב: 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך'... ולכן טוב לאדם שיסתכל בכל רגע אל השמים, כי דבר זה מחכים את האדם ונותן בו יראה וקדושה" (שער רוח הקודש דף ל"ה).
לרכישת מנוי למגזין פנימה לחצי כאן