השבוע הגיעה לחדר הלידה שלנו יולדת שבחרה ללדת בביתה. היא הגיעה במצב של דמם פעיל שלא פסק שעות לאחר הלידה.
בבדיקה בבית החולים נמצאו חלקי שליה ברחמה. היא קיבלה מנות דם וחומרי קרישה, ועברה ניקוי חלל הרחם בהרדמה כללית. לאחר מספר ימי השגחה היא שוחררה בשלום. זוהי דוגמה קיצונית הממחישה את הסכנה הכרוכה בלידות הבית.
נשים שבוחרות ללדת בבית עושות זאת מתוך רצון ללדת במרחב הפרטי שלהן, באינטימיות ובלא התערבות מכשירנית. הן רוצות לחוות את החוויה שחוו אימותינו בדורות עברו. ואכן חוויית הלידה היא הנושא המדובר ביותר בקרב נשים בגיל הפוריות. וסת, היריון, לידה והנקה הם נושאים מרכזיים בחייהן של נשים, שהדיבור אודותם לא מש מפיהן מגיל ההתבגרות ועד גיל המעבר. גם אישה בשנות השבעים לחייה תזכור את פרטי ההריונות והלידות שלה.
בעבר היה למיילדת תפקיד מרכזי בחיי האישה. כולנו מכירות את הסיפור על שפרה ופועה, הלוא הן יוכבד ומרים, ועל תפקידן המשמעותי בריבוי עם ישראל. בעבר היה מקצוע המיילדוּת עובר בירושה מאם לבת. המיילדות עקבו אחר ההיריון, הכינו חליטות מרפא להיריון ומשככי כאבים ללידה. הן סייעו אפילו בטיפולי פוריות ובאמצעי מניעה. המיילדת נקראה חכמה, בבחינת "איזהו חכם הרואה את הנולד". היא קיבלה את הלידה ובסיוע נשות הכפר הן היוו מעגל תמיכה ליולדת.
למרות כל זאת הלידות עברו בהדרגה לבית החולים. הסיבות לכך מגוונות, וביניהן המהפכה התעשייתית שהביאה אנשים לגור בעיר ופירקה את המבנה החמולתי התומך. היחס לבריאות ולחיים קיבל משמעות גבוהה יותר, ולכן כדי לצמצם סיכונים נשים העדיפו ללדת בבית חולים. בארצות הברית היה מחסור במיילדות ולכן רופאים לחצו שנשים תלדנה בבתי חולים כדי שיהיה יותר ניסיון בקבלת לידות. גם השימוש באנלגזיה - משככי כאבים - החל להיות נפוץ, ובית החולים הוא המקום הבטוח ביותר לעשות זאת.
מחוויה תומכת, מבינה ותורמת לאישה הפכה הלידה להיות יותר טכנולוגית. מוניטור, שכיבה ממושכת על המיטה, העדר תנועתיות, שימוש באפידורל וצורך גובר בלידות מכשירניות. כל אלה הביאו למצוקה בקרב נשים בדור שלנו, ויש אף כאלה (לא רבות, תודה לא-ל) שהסיקו מכך שלידה בבית חולים כוללת התערבויות רבות ומיותרות. יש הסבורות שהמכשור המכני גורם לכך שהאישה תסיח את דעתה מהלידה, או שאין לצוות הרפואי אמון באישה וביכולותיה. יש ביקורת על ניתוק היילוד מאמו או על טיפול מכני מדי של האחיות במחלקת היילודים. המחשבה הלא נכונה הזו גרמה לנשים לסלוד ממערך בית החולים ולהעדיף ללדת בבית.
מאז מעבר הלידות לבית החולים שיעורי התמותה והתחלואה האימהית והעוברית ירדו מאוד, והנה נוצרה קבוצה של נשים שאומרת: למה צריך ללדת בבית החולים? הרי סיפור הלידה הפך להיות משהו כל כך בטוח וטבעי, והסיכון כל כך קטן. לכן אפשר ללדת בבית, עם מיילדת או לבד.
נכון, רוב הלידות מסתיימות בשלום, ומיילדות הבית ברובן הן אחראיות ומגובות רפואית ומקצועית. אך האם כל זה כדאי? האם זה שווה את הסיכון, גם אם הוא הקטן ביותר, לשלומכן? הרי דווקא היום, בתקופה שלנו, המיילדוּת חוזרת להעצים את הכוח הנשי של היולדת ובן זוגה, ולהצמיח את האמונה בכוחות הטמונים בה.
בבית החולים הראייה היא כוללת ודואגת מצד אחד לביטחון האם והעובר ומן הצד השני מאפשרת בחירה, מלידה פיזיולוגית ועד לידה קיסרית בעת צורך דחוף. כיום ישנם בתי חולים המאפשרים לחוות חוויה ביתית, עם אפשרות להתערבות מיידית במקרה הצורך, כי בית החולים ערוך לכל אופציה שהבית הפרטי לא יכול לאפשר. החיבור למוניטור הוא לזמן מסוים, ואם מתאפשר האישה תנותק מן המוניטור, תסתובב ותלך למקלחת. כמו כן יש שימוש נרחב בכדורי פיזיו. במספר בתי חולים המיילדות עברו הכשרה ללידות פיזיולוגיות, והן מבצעות עיסויים, רפלקסולוגיה ודמיון מודרך.
האווירה בלידה שקטה, האורות מעומעמים, היולדת יכולה להביא מהבית מוזיקה שמתאימה לה, היא יכולה ללבוש את בגדיה האישיים, להביא חפצים מביתה - והכול כדי לגרום לה להרגיש בטוחה וקרובה לסביבה הביתית. היא יכולה לבחור באיזו תנוחה ללדת ואף לשנות את התנוחה במהלך הלידה, תוך שימת דגש על בטיחותה ובטיחות עוברה.
ישנו דגש על החיבור המיידי בין האם ליילוד, שימת היילוד על אמו מיד בצאתו לאוויר העולם כשחבל הטבור עדיין מחובר לשליה, ניתוק מאוחר של חבל הטבור (בהתאם לבקשת היולדת), עידוד להנקה מיידית והשהיית היילוד במחיצת הוריו. הבונדינג (הקשר הראשוני) בא לידי ביטוי גם באפשרות לביות מלא בחלק מבתי החולים, אז האם והיילוד לא נפרדים לא ביום ולא בליל בכל מהלך האשפוז.
האם לא כדאי ללדת במקום בטוח ומוגן המאפשר זרימה בגבולות? גם לילדינו אנחנו מאפשרים בחירה חופשית - בתוך הגבול שאנו מציבים, שהרי בלי גבול הם ילכו לאיבוד. הגבול נועד לשמור ולהגן עליהם. הוא נותן לנו את הטווח הראוי לפעולה עצמאית ונכונה תוך נקיטת אמצעי זהירות ראויים. עלינו לזכור שהגבול בין הצלחה לכישלון הוא כל כך דק, שברירי ומסוכן, ועל האישה המבקשת ללדת בבית לקחת בחשבון את כל גורמי הסיכון הקיימים. על אחת כמה וכמה נשים שנמצאות בקבוצת סיכון.
בתפילה שלא תבוא תקלה מתחת ידינו חלילה.
צופיה כחלון היא מיילדת בבית החולים הדסה עין כרם
פורסם לראשונה בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן