תחילת המסלול בצומת גוש עציון. אנו יורדים בכביש היורד לעמק האלה כ-50 מטרים, עד שמגיעים לשיחי אחירותם וביניהם עץ אורן. משם נרד בשביל תלול לנחל מתחת. יש המכנים את הנחל הזה וואדי סג'מה, על שם המעיין בשם זה הנובע כאן. מתיישבי גוש עציון שחיו כאן לפני קום המדינה התלהבו מיופיו וכינוהו "וואדי גן עדן". יהיה שמו אשר יהיה, זהו יובל של נחל האלה.
הגענו לפיצול שבילים. הימני מוביל אותנו אל מערת רועים גדולה חצובה בסלע. באמצעי נרד כ-100 מטרים ומיד אחרי עץ השקד נטפס ונגלה מימין גת עגולה יפה לייצור דיבס, הוא הדבש המיוצר מתירוש הענבים. הנחל עטור גפנים. אנו בנחלת שבט יהודה שזכה לברכת ישראל אביו ביחס לשפע הגפנים שיגדלו בנחלתו: "אוסרי לגפן עירה... כבס ביין לבושו... חכלילי עיניים מיין" (בראשית מט).
נשוב לפיצול השבילים.עם השביל השלישי נעלה במתינות אל עין סג'מה. זהו מעיין שכבה הפורץ בין סלעי הגיר הנקבוביים לבין שכבת החוואר האטומה מתחתם. נרד אל בריכת איגום מלבנית ואל מימיה (גובה המים בין מטר למטר וחצי). הירדנים ששלטו באזור מתש"ח עד תשכ"ז שיכנו על גבעה זו פליטים ערבים, ואלה הקימו מערכת חקלאות שלחין ובעל ששרידיה ניכרים היטב על פני השטח ובצד הדרך.
הודות להתמדתו של דובק, סייר השדות של המועצה האזורית גוש עציון, הפך המקום לפינת חמד אמיתית, ויש בו עצי תאנה, פינת פיקניק ושביל מדורג היורד למעיין. בשלוחה מנגד ניתן לראות מערת רועים קטנה חצובה במורד.
נמשיך בשביל עוד 100 מטרים, ונטפס בין שיחי הסירה הקוצנית אל עצי האורן הגבוהים. בתום הליכה קצרה נגיע אל מבנה הרוס ולידו פינה מוצלת בין האורנים, בה ננוח. זאת משואות יצחק הישנה. הבית הבודד הוא השריד היחיד שנותר מהיישוב שהצטרף לכפר עציון בשנת תש"ו, 1945. אנשי הקיבוץ ניצלו את אקלימו הקייצי הנוח של האזור לנופש וקייט. במבנה החרב התגוררו ופעלו ילדים-קייטנים. בין סימניו של היישוב נציין יסודות של בתים ומיטב עצי פרי מדרום לנו.
נמשיך ונפנה לעבר יער האורנים ממערב. שביל משמאלנו - ואנו כבר צועדים בו. בקצה היער ניצב בית ערבי שתקרתו מקומרת. החרסים המפוזרים על האדמה רומזים לנו שבמדרון זה שקקו החיים בעבר. נרד לעבר בית האבנים ונמצא משני צדיו של השביל רמזים נוספים: מספר מערות מגורים ומערת קבורה בעלת חזית מרשימה, כנראה מתקופת בית ראשון.
נרד הלאה והנה אנו ליד מעיין נוסף: עין אל חוביילה. קירות סוגרים את מוצא נקבת המעיין. הנקבה שנחצבה חושפת את השכבה נושאת המים ובכך שפיעתם גוברת. הרזים והאמיצים בינינו יידחקו עם פנסיהם אל הנקבה שאורכה הכולל כ-20 מטרים ובסופה פיר חצוב מלמעלה. זהירות, סכנה! אין לרדת או לעלות בפיר.
כאן ניתן לערוך תצפית נאה מערבה. ממש מתחתינו שרידי מדרגות חקלאות השלחין בהן טיפחו אנשי משואות יצחק ירקות. ככתוב: "לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק" (דברים יא, י). מי המעיין מתנקזים לעבר נחל ליבנה, גם הוא יובל של נחל האלה. על השלוחה הדרומית שוכן היישוב בת עין, בו מתגוררים בעיקר בעלי תשובה שעוסקים במגוון מקצועות ואמנויות ואינם מגדרים את יישובם.
ראות טובה והתמצאות בשטח יעזרו לנו לזהות את יישובי חבל עדולם, את תחנת הלוויינים של עמק האלה ואם נתאמץ נראה גם את הים התיכון.
נמשיך כחצי ק"מ בשביל המוביל אל בת עין, למבנה אבן שליד שער הכניסה ליישוב. בין קרוואנים שהובאו לאחרונה נעלה אל האתר המשולט בשם "חורבת חכלילי - ח'ירבת הילאל". דוד עמית שערך במקום חפירת הצלה לפני שבע שנים גילה כאן אחוזה חקלאית מימי הבית השני.
גתות עתיקות שנמצאו באזור מלמדות על גידול הענבים כמקור פרנסה ראשון במעלה. ראוי לציין שבצד הגתות נמצאו מקוואות טהרה. ככל הנראה, המקוואות סייעו לאנשי המקום להשתמש בתוצרת החקלאית גם לבית המקדש או כדי לאכול בטהרה. זאת נלמד גם מקביעת הגמרא כי בימים אלו "פרצה טהרה בישראל".
נתבונן במקווה הטהרה הגדול. על מדרגותיו קיר נמוך, שנועד להפריד בין העולים הטהורים מהטבילה לבין היורדים הטמאים. על פני השטח בולט פסיפס גדול שמציין משטח דריכה של גת ביזנטית גדולת ממדים. ניתן לראות את בור האיסוף העמוק, ואת הגומחה אשר ממנה יצא מכבש הקורה שהופעל לסחוט באופן סופי את האשכולות.
דוד עמית מצא גם כי סיפורו של האתר קשור למרד בר כוכבא. שכבת עפר שרופה מעידה על חורבן המקום, ועל כך שבגת הביזנטית הזאת כבר לא דרכו יהודים. אך אין חורבן בלא גאולה. היישובים הפורחים מסביב, בוסתני הפרי ויערות האורן וטיפוח הנוף והטבע - כל אלה מלמדים כי יש חיים יהודיים בהרי חברון גם בימינו.
פורסם לראשונה בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן