הדחיינות משתלמת?

האם יש משימות שאת דוחה כי אינך אוהבת ולבסוף אינך מבצעת אותן לעולם? מה את מזניחה? האם את שוקעת לתוך פעילות מהנה ודוחה משימה חשובה לזמן מתאים יותר?

האם את אופה אך משאירה את הבישול לאחר כך, מגהצת אבל תכניסי את הבגדים לארון עוד מעט?

הנטייה לדחות ולהשהות ביצוע של מטלות משותפת לרוב בני האדם. חלקנו סובלים מכך בתחום אחד של החיים, ויש מי שנותן לנטייה הזו להשתלט על כל חלקה טובה. גם עקרת בית זריזה וחרוצה, פדנטית וקפדנית עשויה לדחות סוג מסוים של מטלות שלא אהוד עליה (טיפול בחשבונות למשל, רישום ילדים למוסדות ומילוי הטפסים), אך דחיינים הם כאלו שתחומים רבים בחייהם סובלים מהזנחה וביצועם נדחה לרגע האחרון, כשממש מוכרחים. 

איך מתמודדים עם הנטייה להשאיר דברים לרגע האחרון?

1. מודעות. הקשיבי לקול הפנימי שאומר לך "עוד רגע", "אחר כך", "זה יחכה". הקשיבי לו והתעמתי איתו. עני לו תשובה. אמרי בחזרה, בקול רם: "עדיף עכשיו", "עושים ומסיימים עם זה", "מתי אחר כך? אם זה רק שנייה אז שהשנייה הזו תהיה עכשיו". אנחנו מתרגלים לקול הפנימי שלנו ומאמינים שאם אנחנו אומרים לעצמנו משהו, כנראה שככה זה. כלומר, אם אני אומרת לעצמי שאמלא את קנקן המים ואכניס אותו למקרר "עוד מעט", אני מאמינה לעצמי שכך אני עומדת לעשות. רק מה? שבסוף בעלי מגיע הביתה ואין מים קרים במקרר. אכזבה. האשמה. לא נעים. משהו קטן כל כך, זעיר, וקשור רק להרגל לדחות פעולות קטנות לזמן בלתי ידוע - ולבסוף הן לא נעשות כראוי. 

טבעי שאנחנו פועלות מתוך ההרגלים שלנו ונוהגות באוטומטיות לפי מה שהקול הפנימי שלנו אומר לנו, אך אם אנחנו מאתרות היגדים פנימיים של דחיינות – עלינו להילחם בהם, להתנגד, להתווכח ובסוף ננצח. 

2. מחקי מן הלקסיקון שלך מילים שמסמנות עתיד בלתי ידוע. אין "אחר כך", אין "בעתיד". או שאת קובעת זמן מוגדר כמו "אחרי ארוחת הערב", "כשבעלי יגיע ויוכל לעזור לי", או שאת עושה את זה מיד. כשאת מתמקדת בזמן המתאים לעשיית הפעולה את נעשית מציאותית והגיונית בדחיית מטלות שאכן יש סיבה ממשית ותועלתית להשאיר אותן לזמן אחר. 

למשל, הגיוני לשלם את חשבון החשמל אחרי תאריך קבלת המשכורת. אין סיבה ללוות היום אם ניתן לשלם גם בעוד שבוע והמשכורת תיכנס מחרתיים. אבל אם את משאירה את דפי החשבון על השולחן בלי לשים לב לתאריכים ובלי לסמן ביומן את תאריך התשלום, כנראה חווית כבר כמה ניתוקים, ריביות ועוגמת נפש כתוצאה מפיגור בתשלומים. 

3. אל תיקחי על עצמך יותר מדי מטלות, זו סגולה לדחיינות. כיצד? פשוט מאוד. אם את מסכימה לכל בקשה של הילדים, השכנות, העמיתות בעבודה וכו', את מתהלכת עם רשימת מטלות לא מציאותית ואת חייבת לדחות חלק מן הדברים לעתיד. אלא שהעתיד גם הוא עמוס, כי לקחת על עצמך פרויקטים עד סוף השנה... אז את כל הזמן במינוס של זמן, בפלוס של משימות ובלחץ בלתי נגמר. למדי לומר לא. 

לרבות מאיתנו קשה לומר לא. אנחנו שמחות לומר כן. זה כל כך חיובי לומר כן! דווקא משום כך, אמרי לא. זכרי שלא לעוגה זה כן לשינה בשעה מוקדמת. לא לטלפון בערב זה כן לארוחה נעימה עם הבעל. לא לקרצוף זה כן לסבלנות עם הילדים. כל כן הוא גם לא, כל לא הוא גם כן. למטבע יש שני צדדים ועלייך לבחור בצד-בצעד הנכון, זה מקרב אותך אל המטרות שלך כרעיה וכאם. 

4. הפסיקי להצדיק את הפעילות התזזיתית והבהולה של הרגע האחרון ואל תשבחי את האלתור, הזריזות וההספקים שרשמת לזכותך ברבע השעה האחרונה לפני שהשוויגער הגיעה. נשים שהתרגלו לפעול בלחץ בלבד טוענות שהן מספיקות הרבה יותר ברבע השעה האחרונה מאשר בכל השבוע שקדם לאירוע ושבו הדברים התנהלו בעצלתיים. הן אומרות שעדיף להיות ערים לילה אחד ולגמור מאשר לסחוב את העניין שבועיים. הן חושבות שמצבי לחץ הן סוג של מבחן שמי שעומדת בו היא סופרוומן מהוללת  שיכולה להכין עוגות ברגע, לנקות בית בשני רגעים ולהכין אירוע בשלושה רגעים. 

ובכן, נכון. יש מי שפועלות נהדר דווקא תחת לחץ. הן כל כך התרגלו להתרוממות הרוח שאופפת אותן בגלל ההורמונים שמופרשים בדם בזמן הלחץ, עד שהן ממש מחכות לרגע האחרון שיעיר אותן ויזרים בהן אדרנלין לפעולה. בשעות רגילות הן בכלל לא מצליחות להניע את עצמן לפעולה, הדברים משתרכים לאִטם עד לרגע האחרון. ובכן, נכון. ברגע האחרון הדברים מסתדרים והכול טוב, אבל יש לכך מחיר. 

עזרה בלית ברירה

נשים שתשאלנה את בני המשפחה אם גם הם חושבים שהרגע האחרון הוא כל כך נהדר, תופתענה לקבל תשובות שונות, אחרות, שליליות בדרך כלל. בני הבית אינם אוהבים את הלחץ של הרגע האחרון גם אם אימא מרגישה שכך היא מספיקה יותר. הבעל מרגיש את המתח והוא עלול לחוש שמכריחים אותו לעשות דברים שלא היה רוצה לעשות, ורק בגלל שזה הרגע האחרון הוא נאלץ להסכים לעשות דברים בדרך שונה ממה שהעדיף. למשל, אם הוא תכנן לנוח ביום שישי כדי להיות ערני עם הילדים בסעודת שבת, הוא נאלץ לוותר על המנוחה כי הוא לא מסוגל לראות את אשתו בלחץ בעוד הוא ישן. הוא נחלץ לעזרתה אבל הוא לא שמח – היא הסתדרה, אבל המחיר שהיא שילמה אינו משתלם. הוא גבוה מדי. 

אנשים עוזרים בשעת לחץ, אבל אם זה קורה שוב ושוב הם עשויים לחוש מנוצלים ולכעוס שמעמידים אותם בפני עובדה וכופים אותם לעזור. אם כל הבית רטוב והילדים הגיעו מבית הספר, בעלך יסכים להוציא אותם החוצה במכונית לחצי שעה, אבל הוא יודע שאין לו ברירה וגברים שונאים שמכריחים אותם לעשות דברים.

המציאות היא שרוב האנשים שבסביבתך אינם אוהבים את העובדה שאת "מתפקדת נפלא במצבי לחץ" ועושה הכול מהר מהר. הם מעדיפים פי כמה עשייה מאוזנת, רגועה יותר וצפויה. כזו שמותירה להם מקום ומרחב לתכנן בעצמם את ההעדפות שלהם ולבחור איך ומתי לעשות מה שנדרש. 

פורסם לראשונה בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן