לפני כחודשיים יצאנו ממצרים. הגענו לשלב שדי, אנחנו כבר לא יכולים. זעקנו לשמים וקיבלנו עזרה ממעל, שירות אישי עד הבית. העמיסו אותנו על כנפי נשרים ונסקנו מעלה מעלה, הרחק מהעבדות והשעבוד.
גם ברובד הארצי - האביב, הניקיון הפיזי והרוחני וקצת יותר מדי מצות בפסח, הובילו נשים רבות לגמול בלבן החלטה: די. אני לא רוצה להמשיך ככה יותר. אני חייבת שינוי. אני חייבת להפסיק עם ההרגל המגונה הזה של אכילת לילה, זלילת גלידה או האבסה עצמית. אני רוצה שינוי. ניקוי. התחדשות.
וכשנפתח מלמטה פתח כחודו של מחט, מלמעלה נפתח פתחו של אולם: את מתחילה דיאטה מסוימת ואפילו עומדת בה זמן מה. הימים חולפים והמחמאות מתחילות לזרום. הביטחון הולך ותופח ועמו גם החמץ שבנפש. "נו, אני יודעת שאני מסוגלת", את אומרת לעצמך, "זה לא כל כך קשה כמו שחששתי", "אם רק ארצה אוכל לרדת בקלות עוד עשרה קילו...".
אך אז מתקרבים חגי אייר ומנהגי הנפנוף, וכל מה שעמלת עליו קורס בשעתיים של עשן פיגולים. גם הקיץ מתקרב בצעדי ענק ונושא בחובו את כל השמחות, ואת נזכרת בהבטחות שהבטחת לעצמך רגע אחרי שיצאת ממצרים...
מה עושים?
עצה ראשונה להתחיל שוב מחדש ולדבוק במשימה הלא קלה הזו היא להיזכר בדברי אבותינו שאמרו "נעשה ונשמע". כלומר, קודם כול לעשות. בטרם הבנו את משמעות הדבר נקבל על עצמנו את המשמעת. אל תחפשי צידוקים, הסברים או תיאורים מדעיים. פשוט תעשי. הורידי אל עולם המעשה. כי כשאנחנו מכניסות את השכל, אנחנו נותנות מקום גם לספק.
שנית, בחני את עצמך ובדקי איזה מין טיפוס את, ובהתאם לכך נהלי את אורחותייך. ברוך ה' לא כולנו דומות במבנה הנפשי שלנו. יש את אלה שחייבות לחתוך בבת אחת את כל המרעין בישין, ולהוציא מן הבית את כל הדברים שעלולים להוביל אותן למעידה. כשהן עושות כך הן מרגישות חזקות ושולטות במצב, זה גורם להן עונג בנפש. רק עצם העשייה הזו כבר מייצרת אצלן מנגנון של הצלחה.
לעומתן, אחרות צריכות הדרגה. הן חייבות לפחות פעם ביום לטעום את טעמו של שוקולד או קפה, ובשבת הן רוצות לנוח מכל המגבלות והסייגים. אם ינסו לחתוך בבת אחת הן אולי יצליחו לזמן מה, אבל בסיומה של תקופה זו הן יפצו על כל החסר שחשו בתקופת הצמצום ויעלו בסופו של דבר במשקל עוד יותר ממה שהיו כשנכנסו לתהליך.
בין אם את משתייכת לסוג הראשון ובין אם לשני, או שאולי את היכן שהוא באמצע – העצה שלי בנושא היא להתקדם מעבר לזה, בקצב הנכון והראוי לך. הרי בסופו של דבר, המדד להצלחה הוא לא אם נרד במשקל אלא איך נעשה זאת, האם אנחנו מצליחות לשמוח בדרך והאם למחיר שאנחנו משלמות יש כיסוי.
ומעל הכול, עלינו לזכור שסוף מעשה במחשבה תחילה. האמונות שיש לי, גם אלה שעוסקות במי אני ובמה שאני מסוגלת, הן שתקבענה את מידת ההצלחה שלי בכל התהליך.
חודש סיוון הוא זמן מסוגל ללכת הלאה, להתקדם ולהתפתח. חכמי הקבלה מלמדים אותנו שלכל חודש יש את החוש שלו, כלומר כישור כלשהו בנפש. החוש של סיוון הוא חוש ההילוך, והכוונה היא לא רק להליכה פיזית פשוטה ממקום למקום אלא להליכה פנימית, תנועה פנימית אשר מקדמת אותנו מבחינה רוחנית. ללכת מההרגלים שלנו ולצעוד קדימה, מעבר להם.
גם אם אני יודעת שתמיד, אבל תמיד, אחרי חודש אני אשבר ושוב אחזור לסורי, אני יכולה להזכיר לעצמי שאין דבר כזה תמיד. כל יום הוא יום חדש, ואני יכולה להשתחרר מהרגליי הקודמים. אני יכולה לסור מדרכי ולנתב לי דרך חדשה ללכת בה.
אני מאחלת לכולנו שיהא בנו הכוח ללכת מההרגלים המזיקים אל מקום מתוקן יותר.
פורסם לראשונה בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן