כשהייתי ילדה אהבתי את חופשות הקיץ. אני זוכרת את הפיקניקים על שפת הים ואת המשחקים בחול. בימים חמים מאוד אחותי הגדולה ממני ואנוכי היינו רצות דרך קשתות הממטרות וממציאות משחקים מקוריים משלנו. בערבי הקיץ הארוכים אבא היה משחק איתנו בכדור, וכולנו היינו נהנים מארוחות משפחתיות בחוץ על המרפסת, עם רדת הלילה כשחומו של יום פינה סוף סוף את מקומו לרוח קרירה. לא מכבר אמרה לי נכדתי, שכאשר תסתיים ספירת העומר היא תתחיל לספור את "ספירת הגומר". כרוב הילדים, גם היא מצפה בהתרגשות לתחילת חופשת הקיץ. אבל איך כל זה נראה בעיני ההורים? חופשת הקיץ המתקרבת מתקבלת אצלם ברגשות מעורבים ובדאגה: איך למלא את השעות הארוכות, מה לעשות כששומעים את התלונה הקבועה "אין לי מה לעשות", איך לטפל במריבות ובהתקוטטויות האינסופיות בין הילדים, ומי ישגיח עליהם כשההורים בעבודה מחוץ לבית? מתסכל להתייצב מול העובדה שהתרבות המודרנית אינה תומכת בבריאותם וברווחתם של הורים וילדים, וכתוצאה מכך יותר ויותר קשה להימצא במחיצת הילדים ולעזור להם לגדול. פרופ' ג'יי בלסקי ביצע בעבור המכון הלאומי לבריאות הילד והתפתחותו בארצות הברית את אחד המחקרים הגדולים והממושכים ביותר שנעשו אי פעם על הגיל הרך. הוא הגיע למסקנה שככל שהילדים בילו שעות רבות יותר בתוך קבוצות ילדים גדולות במהלך חמש השנים הראשונות של חייהם, כך הם פיתחו בעיות רבות יותר: התנהגות אגרסיבית יותר, קושי רב יותר לקבל הגבלות, בעיות חברתיות רבות יותר ופחות סקרנות ועניין בלימודים. בעיות אלו נמשכו הרבה מעבר לגיל חמש שנים. מאחר שההשפעה החשובה ביותר על התפתחותו של הילד היא האהבה ההורית ואינטראקציה בריאה בין ההורה לילד, חופשת הקיץ היא הזדמנות לוודא שהילדים מקבלים מנות גדושות של קשרי אהבה עם המבוגרים שאוהבים אותם. בתקופת הקיץ הילדים משוחררים מלוחות זמנים קפדניים, משיעורי בית ומחוגים, וההורים יכולים לנצל הזדמנות זו כדי ליצור היקשרויות חזקות עם הילדים ולספק להם את סוג המנוחה המשחררת את חיוניותו ויצירתיותו של הילד. הילדים זקוקים גם להשתחררות מהלחץ הכרוך בהימצאות בקבוצות גדולות של ילדים. חופשת הקיץ היא תקופה אידיאלית למתן מנה גדולה של היקשרות לבסיס הבית, ולצמצום משך ההפרדה בין הילד לבין הבית והאנשים האהובים עליו. דבר זה מאפשר למערכת העצבית הסימפתטית של הילד להגיע למנוחה, ובכך להחזיר את התהליכים המובילים לשלווה ולפעילות יצירתית. עלינו לצאת מהגישה שילדים צריכים להתאים את עצמם לצורכי המבוגרים. במקום זאת עלינו לדאוג לצרכים ההתפתחותיים שלהם, שהם האחריות העיקרית שלנו. לשם כך עלינו לשאול עצמנו שאלות רבות. אם אני זקוקה למישהו שיטפל בילדים בקיץ, האם מצויים סבתא או סבא או קרובים אחרים שיכולים להישאר עם הילדים שלי? האם יש קייטנה שבה הקבוצות קטנות מספיק כדי שהמדריכים יתייחסו אל ילדיי בחום ובאהבה? איזה סוג של פעילויות ומשחקים אני יכולה לעשות עם ילדיי שיעניקו לנו הזדמנויות לשוחח, לצחוק וליהנות משהותנו בצוותא? (לבשל ולאפות ביחד, אמנות ומלאכת יד, הכנת קישוטים לבית או אלבומי תמונות משפחתיים, יצירת מתנות לבני המשפחה האחרים, משחקים מחוץ לבית וכדומה). איך אני יכולה להפוך כל ארוחה לאירוע משפחתי חגיגי? כשאני נמצאת בעבודה ולא עם ילדיי, איך אני יכולה להעניק להם תחושה של קשר איתי? חופשת הקיץ יכולה להפוך לתקופה של אהבה מזינה וצמיחה חדשה בעבור ההורים והילדים גם יחד. השאלה החשובה ביותר שניצבת לפנינו היא איך ליצור היקשרות עמוקה יותר – תחושות עמוקות של קרבה, הידמות, שייכות, משמעות, אהבה ולהיות מוכר וידוע? כשההורים מחוזקים על ידי הבנת המשמעות של תפקידם בחיי ילדיהם, הם יכולים לצפות לקיץ בביטחון ובהתלהבות. ככל שההורים יוכלו להוות את התשובה לצורך של ילדיהם באהבה, באינטראקציה אוהבת ותכופה ובהיקשרות עמוקה יותר, כן הם יוכלו ליהנות כל יום עם ילדיהם. כל הורה ימצא את תשובותיו הייחודיות והמתאימות ביותר למשפחתו, כך שיוכל להיות ההורה שילדיו זקוקים לו. פורסם לראשונה בפנימה לרכישת מנוי לחצי כאן
