
בימי בין המצרים אנו נכנסים להלך רוח של עצב, כאשר אנו מתחילים לקיים מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש. מטרת מנהגי האבלות היא להביאנו להרהר בנסיבות החורבן, וכאומה להפיק לקחים ממהלך היסטורי-דתי זה.
בשנים האחרונות אנו עדים למגמה חדשה, כאשר אנשים שומרי מצוות אינם מסתפקים ביישום הריטואלים של האבל על חורבן הבית, אלא לומדים ומלמדים את הלכות בניית המקדש וכליו ועוסקים בעבודת הכוהנים העתידית. בכך הם יוצרים אווירה אופטימית ומפיחים חיים באמונה שבניית בית המקדש השלישי היא קרובה ואפשרית אף בדורנו.
אני מבקשת לערוך אנלוגיה בין ההתייחסות לחורבן בית המקדש ובין המציאות שבה בתים רבים נחרבים בשל פירוק הזוגיות, בשל פטירת אחד מבני הזוג או בשל גירושין. בסיטואציה הזו עוברת המשפחה תהליך של אבל, שהרי יש כאן אובדן של אידיאל המשפחה השלמה והמושלמת. יש צער על משאלת הלב של הקמת בניין עדי עד שלא הוגשמה.
הרצון להקים בית חדש הוא חיובי ולגיטימי, ולכל אחד ואחת יש זכות לחוויה מתקנת ומשקמת. אך עלינו להיות מודעים לכך שפרק א' איננו נמחק כמו בהקשה על מקש Delete במקלדת. הוא נוכח גם בפרק ב', ולכן יש צורך בהכנה נכונה ובתכנון רגיש.
ההכרזה על נישואים שניים נדמית פעמים רבות כאבן שהושלכה למקור מים ויוצרת אדוות רבות. ככל שעולה גיל הנישאים מחדש, כך עולה גם מספר המעורבים בעניין ועלול להתעורר ביניהם ניגוד אינטרסים.
מה הוא גורם הסיכוי או הסיכון בנישואים שניים - הגורם המבני או הגורם האנושי? המחקרים אינם חד-משמעיים.
הפחד מכישלון מביא עמו חשדנות ופסימיות אשר מעכירות את האווירה ויוצרות מתח מזיק. אך כפי שכותבת רבקה נרדי בספרה 'נישואים שניים', "האתגר שבנישואים מחדש גובר על הפחד".
המילה אתגר טומנת בחובה צורך בהשקעה, וזו נחלקת לשתי תקופות. הראשונה היא סיום תהליך עיבוד האבל על הנישואים הראשונים, אשר מאפשר פניוּת לפתוח בפרק ב' בלי רגשות אשם. התקופה השנייה היא תכנון וירידה לרזולוציות השקפתיות, כלכליות וכדומה.
ההכנה המדוקדקת אינה מנוגדת לאמונה בחשיבות המעשה ולהתגייסות להצלחת המהלך. כמו בכל מערכת משפחתית, מועילים מאוד נדיבות לב ועצימת עיניים. המטרה היא למזער חילוקי דעות ולהביא אושר לזוג החדש.
בשל הקושי של כל המעורבים בנושא אפשר להיעזר באנשי מקצוע שזהו תחום התמחותם. בזכות היותם אובייקטיביים ומנוסים, יוכלו אנשי המקצוע להאיר את התמונה מזוויות אחרת, בונה ומיטיבה עם בני המשפחה.
יהי רצון שנזכה כל המתאבלים על ירושלים לראות בבניינה, וכל המתאבלים על חורבן בתיהם האישיים יזכו לראות עצמם קמים מהחורבות ויתקיים בהם "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (חגי ב, ט).
פורסם בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן