שבעים קולות
שבעים קולותצילום: פנימה

כאשר נגיע לסיור בחדר הלידה, המוזיקה שתלווה אותנו בנוסף לצלילי המוניטור וקריאת הרופאים והמיילדות היא קולות וצעקות היולדות, וכמובן שהווליום יעלה בלידות טבעיות ללא משככי כאבים. 

גלוי וידוע ערכו של השימוש בקול על מנת להרגיע ולהרפות את כאב הצירים, ובשלב של צירי הלחץ הצעקה מסייעת בצאתו של התינוק לאוויר העולם. הקול הנמוך והשירה מאפשרים הרפיה וחיבור פנימי שעלינו לאפשר לעצמנו במהלך הלידה כולה. 

לעומת זאת, האנחה והצעקה אינן הולכות בהרמוניה עם הגוף כמו הקולות הנמוכים והשירה. הן מרוקנות את הגוף בכוחניות מהאוויר הממלא אותו, כמבטאות את כוונת הנפש לעזוב את הגוף לרגע. על כן, לרוב הן יופיעו כביטוי נפשי של מצוקה או כאב, ובלידה הן מופיעות ברגעים שבהם משהו ביולדת נשבר. הגוף הגיע לשיא שאין הנפש מסוגלת לשאת אותו - ואז תגיע הצעקה. 

רבי נחמן כותב בתורה כ"א שיש מצבים בחיים שבהם המוחין בהֶעלם, בעיבור. ובשפה שלנו: מצבים שבהם ההשראה האלוקית נלקחת מאיתנו. מה ניתן לעשות אז? כמו היולדת, לצעוק. 

היולדת מקבילה אל ספירת המלכות, שהיא הספירה הנקבית מבין עשר הספירות ומקבלת את השפע מהספירות שמעליה. ההורדה של השפע הנמצא בספירת המלכות לעולם הזה מקבילה ללידה, שבה השפע יוצא ממצב של עיבור, של העלם, למצב של גילוי. 

מצב של היעלם הוא מצב של דין, מצב של הסתר פנים. הדין צבעו אדום כצבע הדם היוצא מרחם האישה בשעת הלידה. לאחר הלידה הדין נמתק, ואת ההמתקה שלו מסמל הצבע הלבן, צבע חלב האם המזין את התינוק. וזה "דם נעקר ונעשה חלב", וכך הדין הופך לרחמים. כמו שכותב רבי נחמן במקום אחר: "נמצא שעיבור הוא בחינת דין, ולידה הוא בחינת המתקת הדין" (תורה קס"ט).

ומה ממתיק את הדין? הקולות, הצעקות. מדהים לחשוב על עבודת האישה בלידה כעבודה של המתקת הדין. מה רוצה האישה בבואה ללדת? להמתיק את הכאב, ובהמתקה זו היא ממתקת את הדינים, מרפאת את צער השכינה.

הקולות הנמוכים הנעימים מגיעים כאשר יש בכוחה של האישה למתק את הכאב, להקשיב לגופה וללכת איתו בהרמוניה. לעומת זאת, הצעקה מגיעה כאשר תש כוחה של האישה, הכאב והמאמץ גוברים עליה והיא מבקשת להינתק מגופה. תחושה זו נחווית על ידי נשים רבות כמקבילה לתחושת מוות. זהו פחד המוות שהגוף יתגבר עליי ולא אוכל לו. 

תחושה זו של עזיבת הגוף נחווית לאחר מכן כלידה מחדש. ואלו הם הרגעים לאחר הלידה שבהן האישה מבקשת לחוש את גופה מחדש, לוודא שכל איבר חוזר למקומו. משהו בה הושל, נפרד. משהו בה מת, וכעת נולדת אישה חדשה, נולדת אימא. 

רבי נחמן כותב ש"אנחה שוברת כל גופו של אדם, נמצא שנעשה גוף חדש" (חיי מוהר"ן לז). עזיבת הגוף על ידי האנחה מאפשרת לנשמה להתחבר מחדש לגוף, להינתק משורש הטומאה שהייתה מחוברת אליו ולהיקשר מחדש אל שורש הקדושה. כך הצעקות והאנחות שמשמיעה היולדת ברגעי השיא של הלידה מאפשרות לה להינתק מגופה ולהיכנס אליו בחזרה כברייה חדשה, כאישה שלא הייתה מעולם, כאימא לנשמה חדשה.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן