כבר היה נדמה שהחופש הגדול חזר אלינו, רק בבגדי חג ועם מגש עוף בדבש. הילדים שוב בכל פינה ואני שוב מתפללת לשגרה. פשוטה, רגילה, משעממת אם קיים דבר כזה, נטולת חגים, תכנונים ואירועים משמעותיים.
ואז הוא מגיע, נכנס בשקט כמו הילד הכי לא מקובל בכיתה, נדחק כמעט בחוסר נעימות ומביא על גבו את הסתמיות הכי מגועגעת והכי מתוקה: מרחשוון.
לפעמים קשה להאמין שהמרחשוון הזה, נטול החגים, נטול האירועים הוא מה שקראנו "אחרי החגים". כמה משימות, מטלות, פרויקטים, טלפונים ופגישות דחקנו בין גלי החגים ל"אחרי החגים". והנה - הוא כאן, פשוט וקיים, סתמי וחסר כוונות בדיוק כמו שכל אימא צריכה עכשיו. תזמון מעולה.
בעבודה בגינה מגלים מהר מאוד שהפינות הכי יפות הן שמאזנות בין צמחייה שופעת למרווח נשימה. אזור נקי מצמחים, שביל קטן שעובר בין השיחים או סתם פינה נקייה יוצרים לנו חלון לדמיון ולמרחב. השגרה גם היא סוג של שביל, חלל פנוי מכוונה, מקום שמאפשר מעבר בין אירוע חגיגי למטלה הכרחית.
אני תוהה מה זה בדיוק, ואם קיים זמן כזה. הרי כל רגע יש איזו התרחשות, בפנים, בחוץ. תמיד משהו קורא לי, מושך תשומת לב וגונב ממני כמה שעות חיים. בזמן שאני מתכננת את חיי - הם פשוט קורים. מתהווים. נהיים.
אני יוצאת לערוגות כדי לשתול עוד שורה של לואיזה, ופתאום אני רואה את המרווה משתוללת, קוראת לי בעקשנות לגזום אותה. רק לרגע, ממש שנייה, והנה אני איתה בתוך הריח החריף והמרווה שלה. רגע אני שם וברגע הבא נחטף לי הבוקר ושורת הלואיזה נשתלה רק בדמיוני. ואולי זו המציאות, מה שנמצא - נוכח וחזק יותר מכל תכנון, מכל אירוע חד ופעמי.
מרחשוון מלמד אותי להישאר בעמוד שגרה. משהו יציב, מאוזן, חף מדרמות וריגושים. עמוד שדרה פנימי שמחזיק את כל החי שמשתנה וחולף, נחטף ומתהווה, מתוכנן או בלתי מתוכנן. עמוד שגרה. נדמה לי שמפסח שעבר חיכיתי להגיע לעמוד הזה, להישען בכל משקלי מלא התכנונים ולהתמסר למציאות הקיימת והמתרחשת איתי ובלעדי.
זמן שגרתי-מונוטוני שחוזר על עצמו, כמו מנגינה שמנענעת את הגוף בקצב מוכר איך שאת מתחילה לזמזם אותה - צליל מתוק של מכונת כביסה עובדת, ברז מים נפתח, "אימא סיימתי...". רעשי חיים שגרתיים, מוכרים. מלאי ברכה סמויה. ברכה שמתחפשת לשגרה מובנת מאליה.
בדיוק שם אני רוצה להיות מונחת החודש. העולם יתעורר באותה שעה, המכונית תתניע לאותו המקום, המרווה תשתולל ותיגזם, הלואיזה תצמח רק בדמיוני, והשגרה תהיה לי עמוד, ושקט, ומנגינה מוכרת שכל כך חיכיתי לזמזם לעצמי בגינה.
מתכון טיפוח לשגרה יומיומית
מי-פה מרעננים ונפלאים במיוחד
כל המרכיבים יוצרים קומפלקס אנטיבקטריאלי עם תחושה מרעננת מדהימה, ויש שפשוט הפכו את המי-פה למשחת שיניים - ועם זה הם מצחצחים. את המתכון למשחה תקבלו רק אחרי שתגרגרו קצת מי-פה.
מתכון נפלא ביותר למי שסובל מריח פה לא נעים ומדלקות חניכיים, ואפילו כאבי שיניים יירגעו קצת.
מרכיבים:
½ כפית ציפורן
מקל קינמון
חופן עלי מנטה או נענע
4 עלי מרווה
שמן אתרי מנטה
100 מ"ל וודקה
הכנה:
בצנצנת זכוכית עם פתח רחב הכניסו את כל המרכיבים מלבד שמן אתרי מנטה. כסו את כל המרכיבים בוודקה, וסגרו את הצנצנת היטב. יש לאחסן את הצנצנת בארון חשוך למשך חמישה ימים, ולנער אחת ליום. לאחר חמישה ימים הוציאו את הטינקטורה - כך קוראים למוצר שהכנתם כרגע, סננו בעזרת מסננת ביתית פשוטה את כל המרכיבים, כך שיישאר רק הנוזל שקיבל גוון אמבר יפהפה. הוסיפו חמש טיפות שמן אתרי מנטה באיכות טובה, והעבירו לבקבוק תרסיס או לחלופין לבקבוק עם פקק.
שימוש:
לאחר צחצוח השיניים יש לרסס לחלל הפה או לגרגר פקק מי-פה למשך עשר שניות. מיד תחושו קור נעים ומרענן, שיניים חלקות ורצון עז ללכת לעשות "הההה" ליד מישהו...
פורסם ב''פנימה''
לרכישת מנוי