מלח הוא אחד ממוצרי המזון השנויים במחלוקת בעולם התזונה. יש שמתנגדים לו בכל תוקף, בכל צורה או צבע, וטוענים שמי שחרד לבריאותו ראוי לו שיתרחק מן המלח.
אחרים דווקא משבחים ומהללים אותו וטוענים שדווקא היום, כשהאדמה מדולדלת ממחצביה, צריכה מתונה ומבוקרת של מלח יכולה להעשיר את התפריט היומי במינרלים חיוניים.
אבל כולם יסכימו עם העובדה שאם בעבר הרחוק היה המלח מוצר נדיר שיצאו בגללו למלחמה, כרתו איתו בריתות ושמרו באמצעותו מזון לעתות מצוקה, הרי שהיום מצוי המלח על כל שולחן וכמעט בכל מוצר מתועש.
מהו, אם כן, המלח? מדוע הוא יכול להזיק, וכיצד הוא עשוי להועיל לבריאותנו?
מלח ורוד
המלח השולחני (NaCl) המוכר לנו הוא מולקולה המורכבת מנתרן ומכלור. נתרן הוא יסוד מתכתי המצוי בעיקר בדם ומשמש כחלקיק בעל מטען חיובי החשוב ביותר בחלל החוץ-תאי. הנתרן חיוני לפעילות הלב, הכליות והשרירים ולהולכה העצבית, והוא מופרש בשתן, בצואה ובזעה ולמעשה מסייע בסילוק פסולת מהגוף.
במצבי חוסר - שנובעים בעיקר כתוצאה מהתייבשות - נראה בחילות, חולשת שרירים ובלבול חושים. הכלור מהווה חומר בסיס לחומצות העיכול בקיבה והוא חיוני לתהליכי העיכול. בנוסף לכך הוא לוקח חלק בשמירת האיזון החשמלי בתאי הגוף.
הבעיה במלח השולחני היא תהליך הפקתו. חשוב לדעת שמלח בטבע אינו לבן. ישנם צבעים שונים של מלח, בהתאם למקור שממנו נחצב. למשל, מלח ים יהיה בדרך כלל אפור ומלח סלעים יכול להיות ורוד או שחור.
בתהליך הפקת מלח השולחן, אשר מככב בכל בית, נעשה שימוש בחומרים כימיים. כדי לייבש את המלח משתמשים בחומרים כימיים מייבשים, כדי למנוע ממנו להתגבש מוסיפים לו חומרים מונעי התגיישות, וברוב המקרים הוא עובר גם הלבנה. כתוצאה מכך מכיל המלח השולחני שאריות של חומרים כמו קלציום קרבונט, מגנזיום קרבונט, אלומיניום הידרוקסי. בנוסף לכך, הוא מאבד במהלך עיבודו את המינרלים הטבעיים שהיו מצויים בו מלכתחילה.
בנוסף לשאריות הכימיות שנותרות במלח, ישנה בעיה בצריכה מוגזמת שלו. לא קשה כלל להגיע לגבול זה, בעיקר בשל העובדה שבתעשיית המזון כיום המלח נמצא כמעט בכל מוצר, ולעתים תחת מסווה של שמות כמו סודיום ניטרט, סודיום גלוטמט, מונוסודיום גלוטמט, סודה לשתייה ואבקת אפייה.
מכיוון שהמלח מסייע להארכת חיי המדף של המוצר ומשמש כמעשיר טעם, נמצא אותו לא רק במזונות מלוחים אלא גם במתוקים.
הבעיה שבעודף
במצב של עודף נתרן בדם הגוף מנסה להיפטר ממנו ככל שיוכל, בעיקר דרך הכליות והעור. הבעיה היא שלאורך זמן הכליות מתקשות לפנות את עודפי הנתרן והוא נשאר בדם, מה שמשבש את מאזן המים בגוף, מעלה את נפח הנוזלים בדם וכתוצאה מכך גם את ערכי לחץ הדם.
בנוסף לאגירת נוזלים, עלולה רמה גבוהה של נתרן בדם לשבש את מאזן הנתרן במלחי המרה ולהוביל לשלל תופעות - החל מבעיות עיכול דרך רמות גבוהות של כולסטרול וכלה בהיווצרות אבנים בכיס המרה – או לגרום לנזקים מצטברים לכלי הדם או לכליות, לטרשת עורקים, להתקפי לב, לאירוע מוחי ועוד.
כמו כן, הפרשת עודפי המלח דרך העור גורמת לשלל בעיות בעור כמו יובש, עור מתקלף ואקזמה.
למה כן כדאי לצרוך מלח?
מי שמצדד בהוספת המלח לתפריט היומי טוען שהבעיה אינה במלח עצמו, אלא במה שהאדם עשה ממנו. תהליך הפקתו של המלח מחסיר ממנו ערכים חיוניים ומוסיף לו חומרים רעילים, וכיכובו של מלח עקר זה ברוב מוצרי המזון המעובדים מוביל את רוב האוכלוסייה, כולל פעוטות, לצרוך פי שמונה מכמות הנתרן המומלצת.
אך אם תפריטו היומי של האדם מורכב ממזון טבעי ולא מעובד, הרי שמלח - טבעי ולא שולחני - הוא מצרך שניתן ויש אומרים אף רצוי להשתמש בו במידה.
אחת הטענות בעד הוספת מלח לתזונה היא שהמלח הטבעי הוא מקור למינרלים ועקבות מינרלים שקשה למוצאם במקורות המזון היום, כתוצאה משנים רבות של עיבוד האדמה ודלדול משאביה. כאמור, אין מדובר במלח שולחן רגיל שנמכר במרכולים אלא במלח טבעי שנקרא מלח ים, לרוב אטלנטי, או מלח סלעים וניתן למצוא אותו ברוב חנויות הטבע.
מבין יתרונותיו התזונתיים של המלח הטבעי מציינים את היותו משפר תפקודי ראייה, עוזר באיזון ערכי לחץ הדם, מקדם בסיסיות בגוף, מאזן את רמות הסוכר, מונע התכווצות שרירים, מאזן את ההולכה החשמלית בגוף, מסייע לחיזוק העצם, מסייע לשינה טובה, הכרחי לייצור מלחי מרה ולעיכול תקין והכרחי לפעילות מוחית תקינה ולפעילות תקינה של מערכת העצבים.
אז להעביר לך את המלח?
אם לסכם, קשה לי להמליץ להוסיף מלח לתפריט, משום שרוב הסיכויים הם שכמות המלח חורגת בהרבה מהכמות שגופנו זקוק לה. בהקשר זה חשוב להימנע ככל האפשר ממזונות מתועשים, כולל רטבים, אבקות מרק, חטיפים, גלידות, קרקרים וכל מזון שמגיע לידינו כשהוא ארוז באריזה.
במקביל לכך אני ממליצה להפסיק להשתמש במלח שולחן עתיר כימיקלים ולעבור למלח טבעי.
כמו כן יש לדעת כי טעם הוא עניין של הרגל, ואם בהדרגה נפחית את כמות המלח מהמזון נוכל בעוד שנה להגיע לכמות המינימלית הדרושה לתפקוד תקין של גופנו.
בניגוד לאשת לוט שנצטוותה שלא להביט לאחור, בתהליך השינוי התזונתי ראוי וכדאי להביט לאחור ולראות כיצד התקדמתן, ולשבח את עצמכן על מקומכן היום.
פורסם בפנימה