הרב ארז שלום,
מה זה בעצם דעת תורה? האם רצוי וחובה להתייעץ בכל נושא עם רב? ועד כמה אני צריכה להקשיב? אם נניח אומרים לי ללמוד משהו מסוים, לעבוד במשהו מסוים, לעשות משהו מסוים, אני חייבת לעשות גם אם אני לא מסכימה? הרי איפשהו, בשביל זה אני שואלת. אבל אם בכל זאת לא מסכימים, איך זה מסתדר?
תשובה:
שני תחומים עיקריים יש בהזדקקות שלנו לדעת תורה: הלכה, וכל השאר.
בעניין הלכה כבר הורו חז"ל: "עשה לך רב והסתלק מן הספק" (אבות א, טז). וכל אחד צריך שיהיה לו רב מוסמך וירא שמים, שיוכל לשאול אותו לגבי ספקות שהתעוררו אצלו בהלכה. ובעניין זה בוודאי חייבים ללכת אחר הפסק שקיבלנו, לא להחמיר ולא להקל. אדם שמחפש רק את הדעות המקלות בהלכה אינו אלא קל דעת וחסר רצינות, ומצד שני אדם שמחפש רק את השיטות המחמירות בהלכה אינו אלא שוטה (על פי מסכת עירובין דף ו').
בשאר תחומי החיים, במקום שלא מדובר על אסור ומותר על פי גדרי ההלכה, דברי הגדולים מאיתנו שאיתם אנו מתייעצים אינם פסק הלכה או הוראה מחייבת, אלא המלצה שנובעת מחכמתם וראייתם את הדברים בעיניים של תורה, אבל אין לזה תוקף של "דעת תורה" מחייבת. אם אומרים לך ללמוד משהו מסוים, לעבוד במשהו מסוים וכדומה, את מקבלת דעה, עצה, ברכה, אבל את צריכה להמשיך ולשקול, להתפלל, להתלבט ולקבל בעצמך החלטה.
רבי נחמן מציע דרך לבירור שאלות החיים (על פי תורה ל"ד בליקוטי מוהר"ן).
הדבר הראשון הוא התקשרות לצדיק. "צדיק" לא במובנו הכללי והפשטני, אלא צדיק מיחידי הדורות כדוגמת הבעל שם טוב או רבי נחמן, שבספריו ועצותיו הוא מנחה ומורה דרך מתאימה לנשמות הדור הזה כיצד להתמודד עם אתגרי החיים. לימוד קבוע בספרי צדיק כזה נותן לאדם את הכלים הנכונים איך להבין את עצמו ואת מקומו בעולם.
הדבר השני – שיחה כנה עם חבר טוב אמיתי. כמובן שחבר כזה צריך להיות, לפני הכול, בן הזוג שלנו. שיחה כזו, שבה אדם משתף את חברו במה שעובר עליו וחברו מקשיב לו בכנות, גם אם אין לו בהכרח עצות כלשהן, מרגיעה את הלב, נותנת תקווה, ולפעמים, באורח פלא, לאחר שיחה כזו אדם מוצא פתאום תשובות בעצמו.
הדבר השלישי הוא ההתבודדות. פגישה אישית יומית עם בורא עולם, שבה אני מוסיף ומברר את הדברים ביני לבין עצמי, במחשבה, בהתבוננות ובתפילה אישית אל ה', שיעזור לי לברר את רצונו, להתמודד כראוי עם כל מה שעובר עליי ולהגיע אל ייעודי האמיתי. והוא עוזר.
כמובן שכדי להבין את התורה וכדי לקשר אותה לעצמי ולחיי אני צריך עצה ממי שגדול ממני בתורה, אבל גם הוא אינו אמור לומר לי מה לעשות או מה נכון או לא נכון לגבי חיי.
הוא יכול להאיר זווית שלא ראיתי. הוא יכול לספר לי על משהו שלא ידעתי. אבל את הבחירות שלי אני צריך לעשות בעצמי. ככה אני גדל. ככה אני בעצמי חי ובוחר. וזה מה שהשם באמת רוצה מכל אחד מאיתנו.
פורסם בפנימה