מרכז המבקרים של מקוה ישראל הוא פינת חמד קסומה בלב גוש דן. מקוה ישראל הוא בית הספר החקלאי הראשון בארץ ישראל, והוא למעשה ראשיתה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה.

בית הספר הוקם בשנת 1870 על ידי חברת 'אליאנס – כל ישראל חברים', ביוזמתו של קרל נטר. רעיון הקמת בית הספר היה מהפכני באותה תקופה, אך נטר הבין שרק כך יוכל העם בציון להתקדם לעצמאות ולשוב לארצו. בית הספר תוכנן כחווה חקלאית צרפתית, ובביקור במקום אפשר לחוש באווירת כפר מהמאה התשע עשרה.

מקור השם בדברי הנביא: "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכאורח נטה ללון" (ירמיהו יד, ח-ט).

מרכז המבקרים במקוה ישראל הוא אתר של המועצה לשימור אתרים. אנו נזכיר כאן כמה נקודות ציון מעניינות וחשובות שכדאי לבקר בהן.

פוטומנטאז' היסטורי

"ובמקוה ישראל הוא פגש את הקיסר / ואז, לפני וילהלם, הוא חש פתאום כאב / כי שוב היה צריך לפתוח את הלב" (הרצל, מילים: יורם טהרלב).

כל מי שנוסע בכביש יפו-רמלה יכול לראות שער מרשים עם עמודי כורכר שממנו יוצאת שדרת דקלים שהפכה לסמלה המובהק של מקוה ישראל. ממש ליד השער הזה, שער ירושלים, התקיימה פגישה היסטורית חשובה בין הרצל לקיסר גרמניה, וילהלם השני. בעשרים ושמונה באוקטובר, שנת 1898, חיכה הרצל לקיסר גרמניה שהיה אמור לעבור בדרכו מיפו לירושלים דרך שער זה. הרצל רצה לפגוש את הקיסר, ובכך לקדם את רעיון מדינת היהודים. ואכן, כאשר הגיע הקיסר לשער הוא עצר את סוסו והחליף עם הרצל כמה מילים על עתידה של ארץ ישראל.

השיחה נמשכה כמה דקות והונצחה במצלמה על ידי דוד וולפסון. אך שוד ושבר, כאשר נסעו לסטודיו ביפו כדי לפתח את התמונות של הפגישה ההיסטורית התגלתה תמונתו של הקיסר כשהוא רכוב אך לסוס הלבן שלו אין ראש, ורק רגלו של הרצל הופיעה בתמונה. מה יעשו? הרי התמונה אמורה להתפרסם בעולם. הפתרון היה פוטומונטאז'. הרצל צולם שנית ותמונתו הודבקה לצד הקיסר, שהולבש על סוס אחר. פתרון מחוכם לצילום צולע.

זמן להצמיח שורשים

מכאן כדאי להמשיך לפיקוס הבנגלי – פינת חמד מקסימה ומרשימה. זהו עץ עתיר שורשים שניטע בשנת 1888, שייך למשפחת התותיים ומוצאו באזורים טרופיים. את העץ מקיפים עצים שיוצרים מראה מרשים ומיוחד של חורשה שלמה, כשלמעשה גזעיהם התפתחו משורשי האוויר של הפיקוס הבנגלי.

מי צריך עזרת נשים

בית הכנסת, המבנה היפה והמרשים ביותר במקווה ישראל, נבנה בשנת 1896 על ידי מנהל בית הספר יוסף נייגו. הסגנון האדריכלי של בית הכנסת הוא שילוב של מזרח ומערב, והחלונות וציורי התקרה מוסיפים לו נופך ייחודי. ואולם, בית הכנסת נבנה בלי עזרת נשים. זאת מכיוון שעד שנת 1941 לא למדו בבית הספר תלמידות, ולא היה בכך צורך.

 כאן הומצאה הדוידקה

וכעת - למכניקה, המוסך של המכונות החקלאיות, שבו ייצרו ותיקנו כלים חקלאיים. במכניקה תוכלו לצפות בפעולתה של מכונת התמסורת שמפעילה ארבעה כלים: מחרטה, משחזת, מסור ומקדחה.

בתקופת קום המדינה המקום שימש כהסוואה לייצור כלי נשק לארגון ההגנה. אחד המורים הידועים בבית הספר הוא דוד ליבוביץ, ממציא הדוידקָה - מרגמה מאולתרת שהוכנה מצינורות, גלגלים וחומר נפץ – אשר קרויה על שמו. למרות שהדוידקה לא פגעה בשום מטרה, הרעש והעשן שיצרה סייעו ללחימה במלחמת העצמאות. ניתן לראות באתר דגם משוחזר של מרגמה זו.

לא רק יין

אחד מענפי החקלאות הראשונים שהתפתחו באזור בעת החדשה היה גידול ענבים לצורך ייצור יין. היקב נבנה בשנת 1887 ופעל עד שנת 1974, אבל ביקב לא רק ייצרו יין. ארגון ההגנה השתמש בו לצורך אימונים וכמקום מחבוא לנשק - סליק. בסיור במרתפי היקב תוכלו לקבל טעימה של יין או מיץ ענבים.

במקוה ישראל יש אתרים נוספים, כמו הגן הבוטני, מערת נטר, בית המורים שבו ניתן לצפות בסרטון המספר את סיפורו של המקום ועוד.

איך מגיעים?

כתבו בוויז: "מרכז מבקרים מקוה ישראל". לבאים מכביש 4, נוסעים ישר בשדרות ירושלים ופונים ימינה ברמזור לבית הספר מקווה ישראל. לבאים מכיכר קוגל בחולון, נוסעים ברחוב מקווה ישראל ופונים שמאלה ברמזור לבית הספר מקווה ישראל.

לאחר שעוברים את השומר בכניסה, יש לפנות ימינה ובצומת שמאלה ושוב שמאלה. חנייה בחורשת ראשונים. ניתן להזמין סיורים לקבוצות בתיאום מראש. 

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי