מי היא אישה לא מרובעת? אישה מרובעת, דהיינו אישה בעלת ארבע פנים. אישה שמתחדשת כל הזמן, שמודעת לכל הזוויות המחוטבות שלה.
אומר הרב וולבה שרק האישה בנויה באופן גמיש שנקרא "שעשני כרצונו". בעוד שהאיש שומר על פאסון של "אני לא מבין מה את רוצה ממני" – והוא באמת לא מבין – הרי שאת בעלת יכולת להתאים את עצמך לרצונם של בעלך, בנך וחמותך. יש לך סגולה כזאת. לכן אל תאמרי "זאת אני וזהו". אל תהיי מרובעת. תתאימי את עצמך.
לפי הזוהר הקדוש המופלא, לאברהם היו ארבע נשים: שרה, הגר ושתי פילגשים. ליעקב היו ארבע נשים: רחל, לאה, בלהה וזלפה. למי הייתה אישה אחת בלבד? ליצחק. רבקה הייתה אחת שהיא ארבע, כמו הכינויים בשיר השירים: בתי, אחותי, אמי ורעייתי. רבקה ידעה להיות בתו של יצחק, אחותו, אמו ורעייתו. אישה מרובעת שהיא לא-מרובעת, שהיא משתנה לפי הנסיבות. בכל יום הוסיפה, שינתה וחידשה, ובסיכום הכולל היא הייתה אשת חיל. כל יום אצלה היה בבחינת חידוש.
ברוכה את לה' בתי
תהיי בתו ברוחניות. שאי אליו עינייך, גם כשהוא בור ועם הארץ. בסוף הוא יהיה תלמיד חכם. רק אל תפסיקי להיות בתו ברוחניות. את צריכה משענת רוחנית. גם כשאת זו שמחנכת את הילדים ומלמדת אותם תורה ומוסר, עשי זאת בצורה של בת. אל תלבשי את מכנסי הרוחניות בבית. אל תרוצי אחריו עם בננה וסוודר, אלא תהיי אמו בנחמה. במה האיש בלחץ? במה הוא זקוק לנחמה? בפרנסה. הלוא עצבים ולחץ בפרנסה הם הקללה שלו, והוא צריך להרגיע אותך בקללה שלך - צער גידול הילדים.
כיצד מרגיעים איש בפרנסה? לפי שיטת ימימה שתחיה, הרגעת האיש בפרנסה היא בקניות, ובעברית - שופינג. הוא כבר מת לראות אותך בבגד חדש. "די, נשמה. כמה את עובדת. קחי חמש מאות שקל וקני משהו". בכוח את פושטת את הסינר והולכת לשוק רמלה-לוד, מוצאת חצאית בשלושים שקל, מורידה לעשרים ושמונה, ובסוף מחליטה לחזור הביתה כלעומת שבאת.
"נו, מה קנית?" הוא מצפה ומחכה.
"שום דבר".
"מה קרה?"
"אין לי לב", את אומרת. "כמה אתה עובד, והמצב שלנו... בכזה סכום אפשר לקנות נייר טואלט חתוך לשבת".
הלחצת אותו למוות. "אשתי כל כך נשית, אוהבת להתלבש ולהתגנדר, והיא לא נתנה לעצמה להוציא אפילו שלושים שקל? מצבנו באמת קשה".
אישה צדקנית, לעומת זאת, חוזרת הביתה עם עשר שקית מקסטרו ביד אחת וחמש שקיות מזארה ביד השנייה (חוסי עליו והשאירי את שקית הנעליים בבגאז'). "רגע", הוא אומר. "אם אשתי הצדקנית מרשה לעצמה להוציא ככה, כנראה היא יודעת משהו שאני לא יודע. כנראה הכול בסדר". נכון, זה בהקצנה, אבל כשאת יודעת שהכול בסדר וקונה לך ולילדים – ה' יחזיר לך כפל כפליים. כי לחץ וכעס מונעים מכם פרנסה! בדיוק כאן ה' נתן לך כוחות להרגיע את בעלך.
קצת פחות אחות
אצל מרבית הזוגות שאני מכירה, מעט מאוד אכן נושאות את עיניהן לבעל ברוחניות, ומעט יודעות לנחם אותו בפרנסה. מרבית הזוגות נמצאים במשבצת של אח ואחות, כלומר חיים על רקע תפקודי. "אתה תביא, אני אעשה, שילמת את החשבונות?". זה נחמד אבל מסוכן.
למה זה מסוכן? זוג שחי כמו אח ואחות פעור לכל הסכנות בעולם. בכל פעם שאברהם אמר לשרה "אמרי נא אחותי את" - חוטפים אותה גברים, פרעה ואבימלך. את לא אחות כי אם רעיה. כשאת הולכת לעבודה ומרגישה אחות-בעלך, רואה אותך צייד מרושע. "מה קרה, נשמה? כזה פרח, ולמה עינייך עצובות?". "אוי, מזמן לא דיברו אליי ככה", את פתאום מתעוררת ומתחילה לשפוך את לבך. "תשמע, זה בעלי...". תיזהרי. כשאתם מפורקים, את נתונה לכל הפרעונים והאבימלכים.
בתי הדין הרבניים מלאים זוגות בשנות החמישים לחייהם שבאים להתגרש. הילדים גדלו והתחתנו, והוא מביט בך במבט בוהה, ואין לך מה לומר לו. הזנחתם לחלוטין את הרעוּת, הרעיוּת והזוגיוּת. כל הזמן "הילדים, הילדים". סכנה!
הנך יפה רעייתי
רעיות היא התפקיד הקשה ביותר, ואני כלל לא מכירה רעיות. זוהי אישה נדירה, שאני מקווה להכיר.
רעיה היא אישה שמתמקמת כל הזמן על פי רצונותיו, ועושה כמו שרה אמנו, שהייתה מעיינת בראשו של בעלה.
פורסם ב"פנימה"