ביתו צפוף לרווחה

לפני שבועיים ליווינו את חמי, ר' שלום עצר, למנוחת עולמים. הכרתי אותו כדמות ציבורית שנים רבות אך רק לאחר החתונה עם רפי התחלתי להכיר אותו באמת. בימי השבעה גיליתי שלא הכרתי אפילו קצה של האישיות הענקית.

הגעתי לבית החם של משפחת עצר לפני 15 שנה, כלה צעירה שקצת בהלם מגודלה של המשפחה. כמו כל זוג צעיר הגענו כמובן להתארח בשבת. גם אני גדלתי במשפחה תימנית אך במנטליות ממש שונה. ידוע (אולי לא לכולם) שתימנים מגישים את המרק הטעים וממשיכים את הארוחה באותה צלחת. אני שהורגלתי למשהו אחר לגמרי, למרות שהכרתי את המנהג, ביקשתי מיד בשקט מרפי צלחת נוספת. מתברר שזה ממש לא נעלם מעיניו של שלום, ובשבת הבאה שהתארחתי הוא הזדרז לקום ולהביא לי צלחת למרות שכמובן לא ביקשתי. היה לו חשוב שארגיש בביתו נעים ושיהיה לי נוח.

אני אומנם באתי מבית דתי אבל אצל משפחת עצר גיליתי לראשונה מה זה חיים של תורה, איך התורה והמצוות נוגעים בכל החלטה בחיים, בכל צעד, ואצל שלום בכל רגע ורגע. כל מילה, כל משפט יונק ממקור עליון. מסביר הכול לאט ובשקט. גם אם אני לא מסכימה או לא כל כך נעים לי לשמוע. מסביר שוב ושוב עד שאתרצה. אחרי ההסבר שלו אי אפשר כבר להתווכח...

במהלך השבעה רבים דיברו על פועלו הרב למען ההתיישבות, למען בנימין ולמען ארץ ישראל ועם ישראל. אך אני הכרתי אותו כאבא של בעלי, כסבא של ילדיי. אין זה סוד שבלי עין הרע יש נכדים רבים אך לכל אחד התייחס בדרך המתאימה לו. מילה טובה לטוהר המקסימה, חיוך לנועם המתוקה, ולגואל התעניינות בלימוד, קמצוץ של תורה, שאלה על פסוק... וטפיחה על השכם.

לפני כחודש חגגנו את בר המצווה של גואל. שלום התעניין כל העת במצב לימוד הקריאה של גואל ורצה מאוד להשתתף בשמחה. מצבו הבריאותי ריחף כצל מעל תכנוני הבר מצווה. בסופו של דבר לאחר מחשבות רבות ודיונים הוחלט שאת טיול בר המצווה נסריט בוידאו למענו, והוא ישתתף בסעודת המצווה. את שבת בר המצווה תכננו לערוך במבוא חורון כדי שיוכל להשתתף.

אז תכננו... הקב"ה תכנן משהו אחר. שלום השתתף בקושי רב ובייסורים בסעודת המצווה, אך כשחגגנו את השבת הוא כבר היה בבית חולים ולא הגיע. ביום חמישי, שבת בר המצווה עברה לפסגות. הוא התקשר אלינו ואמר שהוא מאוד רצה לבוא לשמוע את הנכד שלו קורא אך מצבו לא מאפשר זאת. הבטחנו לו שנעשה שבת נוספת אחרי שישתחרר. לא זכינו לקיים את ההבטחה.

את הוידאו של טיול בר המצווה שצולם למענו קיבלנו ביום בו קמו מהשבעה. עכשיו הוא כבר רואה הכול, נמצא איתנו בכל מקום ולא צריך צילומי וידאו.

בשנים הראשונות לנישואינו שלום הנהיג מנהג שהיה לו מאוד חשוב. מפגש משפחתי כל ראש חודש. לא אכביר במילים אך ניתן להבין שהמפגשים האלו לא תמיד התאימו לי בלו"ז ולא תמיד היה לי נוח. ברוך ה' היו הרבה ילדים והרבה בלגן ואני אוהבת שקט, פרטיות, ואם אפשר גם שהילד שלי לא ירוץ בבוץ עם כל הילדים - אז עוד יותר מצוין. רפי לא כל כך ויתר, והגענו כמובן למפגשים מידי חודש (כמעט...), למרות אי הנוחות לעיתים (הבעיה היתה אצלי בראש בלבד). תמיד התקבלנו בשמחה, סבא וכמובן גם סבתא קיבלו את הנכדים ואת הבלגן בחום ואהבה. מאור פנים לכל אחד ואחד. העיקר שכולם נפגשים. כל אחד נרתם והביא משהו. חגגנו ימי הולדת משותפים לילדי החודש ומה רבה היתה השמחה.

פעם אחת באמצע מסיבה הייתי צריכה ליסוע מיד לבית החולים מחשש להפלה. כמובן שלא רצינו להודיע לכולם מה קורה. מילה אחת לגיסתי ועוד מילה אחת לאמא של רפי והיינו בשקט בדרך לבית החולים, יודעים שהילדים בטוחים ומטופלים. ברוך ה' התגלה בבית החולים שהכול בסדר. באצילות גדולה, ההורים לא חיטטו ולא שאלו דבר כשחזרנו. משפחה חמה, מחבקת, אך לא חונקת.

שלום לא הרבה בשיחות עמוקות אך ידע מה עובר עלינו עם טוהר, ותמיד דיבר איתה בהבנה ובחיוך, התייחס אליה בגובה העיניים, עזר במקרה הצורך ועודד. גם בחודשים האחרונים כשכבר היה קשה לו עם הרעש והבלגן של הילדים הוא הבין שלא הכול בשליטתנו ואמר זה בסדר, לא נורא, ילדים...

לצערי רק היום אני מבינה לעומק את הערך של המפגשים ושל המשפחתיות. בשבעה היינו כולנו מוקפים בבני משפחה. רפי מוקף באחים ואחיות כואבים, אך מלוכדים ודואגים אחד לשני. אני מוקפת בגיסות שעוזרות ותומכות. ובני היקר גואל מוקף בבני דודיו שמשובת הנעורים של כולם יחדיו עזרה להם לעבור את השבוע הקשה.

אישיותו הענקית של שלום מילאה את הבית ועתה נותר חלל גדול. המציאות לא נתפסת ורק הזמן יעיד כנראה על החיסרון הגדול.

ר' שלום היקר, אבא לאישי, סבא לילדיי, נשתדל ללכת בדרכך ולמלא את החלל בלימוד, בתורה, בשמחה, בילדים ובאהבה.

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, מִבְּלִי לַחֲשֹׂךְ אֶת אַהֲבָתוֹ
מוֹשִׁיט אֶת שַׁרְבִיטוֹ, לְכָל הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ
עַיִן לֹא מַעְלִים, מֵעַל צֹאן מַרְעִיתוֹ
גַּם כְּשֶׁאָנוּ שִׁבְרֵי כֵלִים, עוֹדֵנוּ כְּלִי חֶמְדָּתוֹ

תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, רָצוּף אַהֲבָה
בֵּיתוֹ צָפוּף לִרְוָחָה, צָפוּף לִרְוָחָה...

(ישי ריבו)

שלום עצר שימש כסגן ראש מועצת בנימין במשך שנים רבות. נפטר בכ"ב בחשוון תשע"ו.

הפוסט פורסם לראשונה בבלוג המתנחלים - מתנחלות ברשת.