תשובה: כל מציאות הנשמה בעולם הזה היא ירידה. למה בכלל היינו צריכים לרדת לכאן ולהתנסות בכל המבחנים והניסיונות, הקשיים והרגשות הקשים?
המבחן הגדול ביותר בעולם הוא מבחן הנאמנות. כששני בני זוג נמצאים יחד מתחת לחופה הם מלאי התרגשות ואושר, רצון טוב ותקווה לחיים של אהבה וחיבור. אבל הדבר העמוק ביותר שמחבר אותם באמת במשך חייהם המשותפים, הוא הנאמנות שהם מגלים זה כלפי זה דווקא ברגעים הקשים. ברגעים שחשים ריחוק, ברגעים שנדמה שהשני לא מבין אותי, ברגעים שצריך להתמיד ולפעול יחד כזוג וכהורים, גם מתוך עייפות ושחיקה ובלבול, כעס או אי הבנה. כשמצליחים להאמין שמתחת לכל זה, ההחלטה העמוקה והקדושה של שניהם לקשור את גורלם לנצח חיה וקיימת. כשמצליחים להאמין שגם אם מרגישים ריחוק, מתחת לזה הלב של שניהם רוצה להתקרב.
כשמצליחים לא להאמין לחושך ולדעת שהוא זמני ורק בא לחשל ולקרב, אז צומחת אהבה ששום דבר בעולם לא יוכל לה.
כזה בדיוק הוא גם הקשר שלנו עם בורא עולם, קשר זוגי שעומד למבחן הנאמנות. זוהי הדרך היחידה למצוא את האור בתוך החושך. להאמין בקיומו של האור גם אם השכל מתנגד, גם אם רגשות קשים תוקפים אותנו, רגשות של ייאוש וכפירה, ריקנות ותסכול, גם אם עולם ומלואו מספק "הוכחות" לכך שאנחנו לא רצויים ולא אהובים בעיני הבורא, רק האמונה יכולה לדחות את גלי השקר הזה, ורק האמונה יכולה להצמיח נאמנות שתעמיק את הקשר בינינו ובין ה', עד שיחלפו הגלים, ובאור החדש נראה ונבין ביתר שאת שאלוקים גם בחושך היה קרוב ואוהב, מגונן ושומר.
כשיעקב הלך לדרכו ופתאום שקעה השמש, הוא לא חזר לאחור, הוא לא ניתק קשר, הוא לא הסיק שאינו רצוי. הוא רק "וישכב במקום ההוא". למרות התרדמה והחושך שנפלו עליו, הוא נשאר מחובר לקדושה. אחר כך, כשהתעורר, הבין שאלוקים לא עזבו מעולם: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי".
אם עוברים עלינו משברים, זה אומר שיש לנו כוח לעמוד במבחן שאף אחד לפנינו לא עמד בו. את תיקון העולם דווקא אנחנו נבחרנו להשלים ולא אף אחד אחר, ולשם כך קיבלנו דווקא אנחנו את סגולת העיקשות והאומץ, המסירות וההליכה עד הקצה, שלא היו לאיש לפנינו.
כך חותמת הגמרא את עבודת הדור הזה "בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כד).
העבודה של הדור הזה היא - אמונה. אמונה - שיש תקווה. תקווה חריפה, לא מתפשרת, שהחושך ששוטף את כולנו בוודאי ייכרת בקרוב כמו ערלה מאוסה. שמתוך השקר תתגלה האמת התמימה, שתמיד היינו קדושים, שכל התשוקות הכי גסות שלנו היו רק תחליף מוטעה לתשוקה אחת ויחידה - לשרת את האדון הקדוש שברא הכול ולהיענות לקריאתו: לעשות בחיים האלה משהו אמיתי.
פורסם בפנימה