ימי החנוכה נקבעו לדורות לזכר שני ניסים שנעשו לאבותינו: נס פך השמן, ונס ניצחון החשמונאים על היוונים והחזרת מלכות ישראל.
באמצע ימי בית שני השתלטו היוונים על עם ישראל וארצו, וגזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו פרצות וטימאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם.
ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכוהנים וחזרה מלכות ישראל למעלה ממאתיים שנה, עד החורבן השני.
על נס פך השמן להדלקת המנורה נאמר בגמרא: "כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא, ב).
וכך כותב הרמב"ם: "וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום – בכ"ה בכסלו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור" (הלכות חנוכה ג, ב).
ומפני שני הניסים הללו תיקנו חז"ל להדליק נרות חנוכה - זכר לנס פך השמן, ולומר "על הניסים" והלל שלם - זכר לניצחון במלחמה. ולכן ימים אלו נקראים חנוכה, כלומר: חנו-כ"ה. שביום כ"ה בכסלו חנו-נחו מאויביהם.
הכהונה, מלכות ישראל ומנורת הזהב
שני הניסים הללו קשורים זה בזה. כלומר, חזרת המלכות לישראל קשורה להדלקת המנורה בבית המקדש.
מלכות בית דוד מכונה בתהילים "עריכת נר", וכך כתוב: "וכֹהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי" (תהילים קלב, טז-יז). דוד המלך מנבא על חזרת המלכות לישראל ועל ישועה שנעשית על ידי הכוהנים, וכותב "ערכתי נר למשיחי".
גם הנביא זכריה מנבא על חזרת המלכות לישראל בתחילת בית שני. הוא רואה בנבואתו מנורת זהב: "ויאמר אלי: מה אתה רואה? ואומר: ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה... ושניים זיתים עליה... ואען ואומר אל המלאך הדובר בי לאמור: מה אלה אדוני?" (זכריה ד, ב-ד). המלאך עונה לנביא כי משמעות הנבואה היא חזרת הכהונה והמלכות, ששניהם נמשחים בשמן.
אם כן, מלכות ישראל משולה למנורת הזהב והיא קשורה לכהונה, שאף היא מסומלת בהדלקת המנורה. לכן גם בתפילות הימים הנוראים אנו מתפללים על חזרת מלכות ישראל במילים "ועריכת נר לבן ישי משיחך".
טימאו את המחשבה
השמן רומז לחכמת הלב ולמחשבה שבמוח, וכשנכנסו היוונים להיכל טימאו כל השמנים. כלומר, פגמו בחכמה ובמחשבות הלב אצל רוב ישראל, שהחלו נוהים בלבם אחר חכמת היוונים וחשבו שיש בה ממש. וכשחזרו החשמונאים ונכנסו להיכל לא מצאו אלא פך שמן אחד משמן טהור, שלא היה בו להדליק רק יום אחד. ונעשה נס משמים ופך השמן הטהור הספיק להדליק שמונה ימים.
לזכר הנס אנו מדליקים בכל שנה נרות חנוכה במשך שמונה ימים. וצריך להדליק אותם בשמחה ולברך בשמחה ובבגדים נאים. גם הנשים צריכות ללבוש בגדים נאים, ואם יש להן תכשיטים של זהב - שיענדו אותם לכבוד ההדלקה, להראות כמה מצווה זו חביבה עלינו. שאפילו מי שאין לו מה לאכול ומתפרנס מן הצדקה, מוכר את כסותו או שואל מהצדקה ומדליק נר חנוכה.
פורסם בפנימה