העלילה כנגד יוסף
יוסף הושלך לבית הסוהר בעקבות עלילה שקרית של אשת פוטיפר. לביצוע מזימתה נאלצה להבאיש את ריחו בעיני אנשי הבית ע"י הדגשת שונותו בחזותו החיצונית ובאורחות חייו, וכן בהדגשת כוונותיו הרעות ("הביא לנו איש עברי לצחק בנו"). משסיפרה על כך לבעלה, חרה אפו ביוסף והשליכו לבית הסוהר בלא לפקפק באמיתות דבריה.
אלא שחז"ל מעירים כי פוטיפר ידע היטב שיוסף לא חטא; למרות זאת, נאלץ לשתף פעולה עם העלילה כדי למנוע הוצאת לעז על בניו לאחר שהתברר שאשתו אינה שומרת לו אמונים (בר"ר פז, י'). כל עיתוני מצרים יצאו בכותרות ענק אודות נסיון האונס של אשת השר ע"י העבד העברי, ושמו של יוסף הושם ללעג בפי כל.
באחת, מוצא יוסף את עצמו מושלך לכלא המצרי, על לא עוול בכפו. מדרכו של עולם, מוצא אדם פורקן לצערו במשפחתו התומכת. אך כאן הצרה כפולה ומכופלת; גם משפחה אין ליוסף לתמוך בו בשעת דחקו, אחיו בגדו בו ומכרוהו לעבד, ואף אביו יעקב נואש ממנו. בצר לו, פונה יוסף לשר המשקים לאחר שהתחנן בפניו שישתדל בהוצאתו מהבור, ומתנה את צערו בפניו ואומר: "כי גֻנֹב גנבתי מארץ העברים, וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור".
עצורי השב"כ
בחלוף כארבעה חודשים שבהם לא הצליחו בשב"כ לשים את ידיהם על מבצעי הפיגוע בכפר דומא, ולאחר שהופעל על הארגון לחץ כבד להביא תוצאות, עצרו בצעד נואש חשודים מ"נוער הגבעות" והפילו עליהם את התיק. זהו טרף קל שדעת הקהל מוכנה "לעכל" בלא להטיל ספק באמתותו. הם שונים מאיתנו בחזותם החיצונית, ובלהט האידיאולוגי שלהם ליישב את גבעות יהודה ושומרון הם רחוקים מהמיינסטרים של החברה הישראלית.
מי יצא נגד השב"כ להגנתם? וכך, במקום לפנות לכיוונים הדורשים מאמץ גדול יותר, ואולי אף פחות פופולאריים (כחיסול חשבונות בין החמולות בכפר דומא. אינני מעלה על דעתי מחשבה אודות קונספירציה לשם חיסול "נוער הגבעות"), החליטו בשב"כ לחפש את המטבע מתחת לפנס. ביום רביעי לפני כשבועיים נלקח בננו בן השבע-עשרה לחקירת שב"כ, לאחר שהיה נתון במעצר בית מלא במשך שלושה וחצי חודשים בלא מתן אפשרות לצאת אף לתפילות ביישוב. בכלי התקשורת חגגו עם הבשורה כי סוף סוף חלה פריצת דרך בחקירה של האירוע בדומא; והמערכת המשפטית יישרה קו עם כל דרישות השב"כ ואישרו את החזקתו במעצר לאחר שהוצג "חומר חסוי" לפני השופטים.
בשם החשיבות העליונה של פענוח הפרשה, אישרו השופטים גם דרישות בלתי שגרתיות של השב"כ בתנאי המעצר, הכוללות איסור פגישה עם עו"ד (זכות שלא מונעים אף ממחבלים!), ואף מניעת הבאתו לפני שופט מחשש קרוב לודאי לסיכון חיים!!! (הוראת שעה שנכתבה לחשיפת "פצצה מתקתקת"). גם נציגי הממשלה משתפים פעולה. הגדיל לעשות השר לביטחון פנים שבישר לתקשורת כי האשמים נתפסו וכל מה שחסר הוא ראיות שיאפשרו להגיש כנגדם כתבי אישום. במילים אחרות: קודם ירו את החץ למקום הכי קרוב, ועכשיו עמלים לצייר את המטרה.
להתקרנפות של כל מערכות השלטון יש להוסיף את "אחיו" – בני הציונות הדתית – שהתנערו ממנו והפנו לו עורף, בהיותו בעל התנהגות חריגה מיתר ה"משפחה". שבועיים חלפו מאז בננו נלקח מאיתנו והושם ב"בור" בבידוד מוחלט, ולמעט ארגון "חננו" המדהים, הסכר האחרון בפני קריסת מערכת זכויות האדם של היהודים בארץ-ישראל, אין פוצה פה ומצפצף! איננו רוצים לחשוב באלו אמצעים נוקט השב"כ כדי לאלץ אותו להודות בעבירה שלא עשה.
הביקורת כלפי נוער הגבעות
כהוריו, שגידלוהו באהבה גדולה, אנו מאמינים בחפותו. אמנם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". גם על יוסף מותחים חז"ל ביקורת בהיותו מסלסל בשערו בשעה שאביו התאבל עליו (רש"י, בראשית לט, ו'), ואף פשוטו של מקרא – "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" – אינו מחמיא לו.
אך בין זה לבין האשמתו בניסיון אונס של אשת פוטיפר, המרחק רב. כך ביחס לבננו, אין זה סוד שלצד הרוח האידיאליסטית של יישוב הגבעות קיימת ביקורת מסוימת על התנהלותו (ולא כאן המקום לעמוד על כך), אך אין בינה לבין החזקתו למעלה משבועיים ב"בור" של השב"כ בחשד לעבירות חמורות, ולא כלום. בפרשתנו – פרשת מקץ לייסוריו – זוכה יוסף באחת לצאת מהבור ולעלות לגדולה, ובכך זוכה למלא תפקיד חיוני בהצלת משפחת יעקב.