סיפורה של יהודית

מסך עבה של מסתורין אופף את אחת הדמויות המרכזיות ששמן נקשר לאורך ההיסטוריה בחג החנוכה: יהודית.

מי הייתה יהודית? מתי חיה? מה עשתה ומה עלה בגורלה?

מתתיהו במבחן בג"ץ - פרופיל למגזין פרשת וישב

המקור הקדום ביותר הידוע לנו לסיפורה של יהודית הוא "ספר יהודית", אולם למרות שהספר נכתב במקורו בעברית,
מתי בדיוק אירע הסיפור? קשה לדעת. מה גרעינו המציאותי ומהן התוספות שנוספו לו ברבות השנים? גם זאת כמובן לא נדע. אולם, למרות כל אלו עומדת יהודית כדמות שממנה ניתן ללמוד כמה דברים שנכונים למעשה בכל דור
המקור העברי לא שרד ואלינו הגיעו רק תרגומיו המאוחרים ליוונית ולשפות אחרות, מהם תורגם בחזרה לעברית. ספר יהודית הוא אחד ממה שמכונה "הספרים החיצוניים", בדומה לספרי "מקבים". לתנ"ך שלנו הוא לא נכנס, אולם בגרסה הנוצרית הוא דווקא קיים, ומהווה חלק מן "הברית הישנה".

מתי חיה יהודית? על פי המסורות המאוחרות יהודית חיה בתקופת החשמונאים. היא הייתה בת משפחתם של החשמונאים, מזרע הכהונה. אולם, קריאה בספר מלמדת שהסיפור התרחש בכלל בתקופה הפרסית, תקופת שיבת ציון.

נבוכדנאצר המלך היושב בנינווה, שולח את אולופרנס, שר צבאו, להחריב את כל הארצות שלא רצו להיכנע לשלטונו. אולופרנס עובר ארץ אחר ארץ עד שהוא מגיע לגבולה הצפוני של ארץ יהודה. יהודי ירושלים, בירת יהודה, שולחים שליחים לערי הגבול, לחזק את מבצריהן ולמנוע את גישת האויב לבירה. אחת הערים הללו, בתוליה, מוקפת על-יד צבאו הרב של אולופרנס. לאחר זמן קצר נשארת העיר בלי אוכל ומים ורוב האוכלוסייה מבקש את כניעת המבצר.

זקני העיר מבטיחים לעם שאם תוך חמישה ימים לא יקרה נס תיכנע העיר. רק אלמנה יפה ועשירה מנסה ללא הועיל לשנות את ההחלטה ולטעון כי אין להגביל את ה' ולקבוע לו כיצד להושיע את העיר, אך אנשי העיר ממאנים לשמוע לה. יהודית לא נואשת, ולאחר שההחלטה מתקבלת היא יוצאת בסתר מן העיר בלוויית משרתת
היחיד, ובמקרה של יהודית - היחידה, מסוגלת לבצע לבדה את המהפך. לא בדרך של נס ולא בדרך של מופת. בדרך של אומץ והקרבה עצמית. אם תיכשל – תיכשל היא ותשלם את המחיר במלואו. אם תצליח – יצליח עמה העם כולו ויהודה ישכון לבטח בארצו
נאמנה ומגיעה למחנה אולופרנס. יהודית מספרת לאולופרנס כי תסייע לו לכבוש את העיר, בעוון בגידתם של אנשי בתוליה בתורת הא-ל.

אולופרנס נשבה בקסמיה של יהודית ובאחד הערבים, לאחר סעודה דשנה בה גם שתה יין רב, נשארו שניהם לבד. אולופרנס נרדם, יהודית כורתת את ראשו, מתגנבת מהמחנה ומגיעה לעיר עם ראשו של אולופרנס. מותו של המצביא ביד אישה יוצר 'דה מורליזציה', צבאו של אולופרנס ניגף בפני אנשי בתוליה והאיום על חירותה ושלומה של ירושלים מוסר.

מתי בדיוק אירע הסיפור? קשה לדעת. מה גרעינו המציאותי ומהן התוספות שנוספו לו ברבות השנים? גם זאת כמובן לא נדע. אולם, למרות כל אלו עומדת יהודית כדמות שממנה ניתן ללמוד כמה דברים שנכונים למעשה בכל דור. בימי הפרסים כבימי היוונים. בימי הרומאים כבימינו אנו. יהודית היא דמות וסמל לכוחו של היחיד שלא לוקח רק את גורלו האישי בידיו, כי אם את גורל עירו ובעצם את גורל עמו כולו. אותו יחיד שאיננו מוכן להיכנע ולוותר בטרם קרב, שאיננו נכנע לחשבונות הקטנים ומבקש לראות את התמונה ההיסטורית כולה.

היחיד, ובמקרה של יהודית - היחידה, מסוגלת לבצע לבדה את המהפך. לא בדרך של נס ולא בדרך של מופת. בדרך של אומץ והקרבה עצמית. אם תיכשל – תיכשל היא ותשלם את המחיר במלואו. אם תצליח – יצליח עמה העם כולו ויהודה ישכון לבטח בארצו.

מה שהיה בימים ההם, היה כמובן נכון לימים ההם. מה המסקנות מכך לימינו אנו? זאת תכריע או יכריע כל אחת ואחד מכם.

---

מתוך מגזין ערוץ 7