שאלה: אנחנו נשואים כעשר שנים, יש לנו ארבעה ילדים מקסימים וחיינו מתנהלים כדבר שבשגרה. כמו הרבה זוגות, יש לנו עליות ומורדות, אורות וצללים בזוגיות. אלא שנראה לי שאצלנו יש קצת יותר מורדות מאשר לזוגות אחרים. לפעמים אנחנו רבים על שטויות, על דברים של מה בכך.
לפעמים בעלי מעיר לי על טעויות שאני עושה, ויש לצערי הרבה, בכזו קרירות שגורמת לי להתכווץ בפינה ולהרגיש רחוקה. אולי זה טבעי, אבל יש לי תחושה פנימית וגם חלום שיהיה אחרת. שיזרום יותר, ש"נחליק" ונסלח זה לזה יותר בקלות, שלא נעשה הר מכל עכבר.
האמת היא שגם אני לא טלית שכולה תכלת. אני יכולה לצאת מהכלים ולכעוס על בעלי בגלל דברים קטנים שאחרי המריבה נראים לי כל כך שוליים, כמו למשל איסוף הגרביים שלו מפינות החדר. נכון, זה לא נעים לאסוף ולהעיר כל הזמן על אותו דבר, אבל תכל'ס, אני אומרת לעצמי, תירגעי, אלו רק גרביים. שווה בשביל זה להעכיר את האווירה?
אבל עם כל האמירות שנאמרות אחרי מעשה, הדבר חוזר על עצמו ואני מוצאת את עצמי שוב כועסת על דברים קטנים. יש לציין שהדבר אינו אופייני לי כשאני עם אנשים אחרים, מחוץ לבית. אז אני מגלה יותר גמישות והכלה.
אני מעוניינת לחיות חיים זוגיים ביותר הרמוניה, ביותר שמחה והשלמה. איך עושים את זה?
תשובה: שואלת יקרה, את מתארת מצב לא נעים שבו כל דבר הכי קטן שטעית בו או התרחש שלא כמצופה יכול לשמש עילה למריבה. נכון, גם הזוגות המאושרים ביותר רבים מדי פעם וחולקים זה על זה, ולא צריך להיבהל מחילוקי דעות ומטעויות שאנחנו עושים. התשובה לשאלה איך נתייחס לבן הזוג שלא נהג כשורה, תלויה מאוד באווירה הכללית שיש בבית, בזוגיות שבינינו.
אווירה חיובית בבית היא זו שמשמשת מעין טפלון, מחליקה ומעבירה על כל הפשעים. כאשר האווירה בין בני הזוג חיובית הם יסלחו יותר זה לזה על טעויות. במצב שכזה הם כמובן לא יחפשו הטעויות של בן הזוג, וגם הפירוש שייתנו להתנהגויות אחרות שלו יהיה חיובי יותר.
פעם אחת פנתה אליי אישה שהתלוננה שבעלה ישן שעות רבות. היא טענה שהוא הולך לישון מוקדם וקם מאוחר, כל הזמן הוא עייף ובעצם, לא נעים לומר, מבחינתה הוא בטלן. רגע לפני שהמלצתי לה לבדוק את העניין מבחינה פיזיולוגית, ולפני שניגשים לייעוץ, ניסיתי קצת לתחקר אותה על סדר היום של בעלה בצורה מפורטת יותר.
מתברר שהבעל היקר והעייף אמנם הולך לישון בתשע בערב, אבל מתעורר בחצות לשיעור, חוזר לישון כמה שעות וקם בנץ לתפילת ותיקין. כשפירטנו יחד את לוח הזמנים הזה, היא פתאום שמה לב שזה בעצם נורמלי שהוא עייף, ושרק נראה שהוא ישן הרבה אבל למעשה יש לו המון הפסקות באמצע.
לפעמים הבעל עלול לראות את אשתו כאדם נרגן ומלא טענות כרימון, מפני שכשהוא מגיע הביתה הוא מיד שומע על כל מעללי הילדים, על היחס של הבוס בעבודה ועל השכנים. אבל הוא לא ראה איך אשתו שימחה את הילד הקטן שהחמיץ פנים כשנפלה לו הסוכרייה לארגז החול, ואיך עודדה את הגדול שחזר הביתה עם ציון נמוך בחשבון. במקרה כזה, כשהבעל מגיע בערב, כבר נגמרה לאישה הסבלנות ולא נותר לה אפילו חיוך אחד בשבילו.
מה לעשות, לפעמים אנחנו רואים רק חלק מהתמונה.
כאשר יש אמון ברצונו של בן הזוג להיטיב לי, כאשר אנחנו יוזמים יחד פעולות, פרויקטים משותפים - כמו התנדבות, גמ"ח, עיסוק בשידוכים, ניהול ועד בית וכדומה - ומקדישים לעצמנו בכל יום זמן איכות על כוס קפה ועוגה, אנחנו מתקרבים זה לזה ויוצרים אווירה חיובית.
כאשר יש אווירה חיובית מספרים את מה שמעיק על הלב, בלי האשמות, אלא כחברים. פותחים את הלבבות, משוחחים ומשתפים במה שחווינו במהלך היום, כשלא היינו יחד. הפעם חווים את מאורעות היום שוב – ביחד, כזוג, ומתאחדים מחדש אחרי שנפרדנו בבוקר כשהלכנו כל אחד לדרכו.
באווירה שכזאת לוקחים בפרופורציה את הפאשלות של בן הזוג, כי אם הוא מעד אני בטוחה שהוא לא רצה להרע לי בכך. יש לי אמון בטוב שבבן הזוג, ואני בוחרת להסתכל על הצד המואר שלו, כפי שבחידוש הלבנה אנו מסתכלים על הצד המואר של הירח. גם אם הוא קטן, הוא עתיד עוד לצמוח, בתנאי שנאמין בו שהוא טוב.
פורסם ב''פנימה''