הרב כהנמן זצ"ל, מייסדה וראשה של ישיבת פוניבז', אמר פעם שטבילת הקרח של האימהות היא שנתנה את הכוח לבנים להישרף על קידוש השם.
הרמב"ם ממשיל את הטבילה במקווה לטבילה במי הדעת. ואכן, בזמן הטבילה את נכנסת כולך למים הטהורים, והנה את באטמוספרה אחרת. את מתבוננת וקולטת דברים אחרת, מתייחסת אחרת. את פשוט אישה חדשה.
מדי חודש יש לך הזדמנות להיפגש מחדש עם עצמך, להיוולד מחדש. דוד המלך מבקש בספר תהילים: "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי". ביום הזה, מעבר לטבילת גופך במים, את מקבלת הזדמנות פז לצלול לעומקי נשמתך ולקבל כוחות רוחניים שימלאו אותך בימים הבאים.
שבעת הנקיים הם גם שיטת טיפול בזוגיות. מדי חודש בחודשו ישנה הזדמנות למפגש חדש ולהיוולדות של קשר זוגי עמוק יותר, שהרי המעברים בין ריחוק לקרבה גורמים לשדרוג נפלא של הקשר. ימי הפרישה מסמלים מעין "ממך אליך אברח", תנועה של רצוא ושוב, כדברי שלמה המלך: "גם את זה לעומת זה עשה האלוקים".
אותה תנועה של רצוא ושוב קיימת זה לעומת זה תמיד אצל בני האדם. לעתים יש יום טובה ולעתים יום רעה, ואין מתנה מתוקה יותר ממשחקי הקירוב-ריחוק האלה שהעניק לנו בורא עולם במסגרת הלכות הטהרה. "שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" - הריתמוס, הגעגוע, הם שמגבירים את הרצון להתקרבות, את התשוקה הנפשית ואת הריגוש הגופני.
לפני זמן מה השתתפתי בסדנה של מטפלות בבעיות בחיי משפחה, ואחת המשתתפות – רחוקה מתורה ומצוות - הציגה בהתלהבות שיטת טיפול חדשה להפרעות בקשר בין בני זוג שנשואים שנים רבות. את השיטה היא למדה לדבריה במסגרת השתלמות מקצועית במזרח הרחוק, ועיקרה התרחקות פיזית של בני הזוג זה מזה למשך שבוע ימים! ממש שיטה חדשנית... ואכן, לא סוד הוא שהציר של ריחוק-קירוב הוא הוא שמחזק את החיבור בין בני הזוג.
אך ישנן גם נשים שהטבילה קשה להן. בפסיכיאטריה המודרנית מוכרת תופעה שיש בה צדדים ייחודיים לציבור שלנו, והיא הכפייתיות הקשורה בקיום מצוות.
למשל, כאשר אמירת קריאת שמע לוקחת זמן רב, מפני שהאיש חוזר שוב ושוב על כל מילה עד שהוא משוכנע שהמילה בוטאה בכוונה גמורה. השומע לא מאמין למשמע אוזניו: "שמע, שמע, שמע... ישראל, ישראל, ישראל...". זהו ביטוי מיוחד של הפרעה נפשית ידועה המכונה OCD, הפרעה טורדנית כפייתית, שמבאה לידי ביטוי ברמות שונות של חומרה. כך גם בנושא הטבילה, כאשר ההכנות לטהרה ולטבילה אורכות זמן אינסופי.
נשים אלה פוגשות תדיר את פוסק ההלכה עם עשרות עד מאות שאלות בימי שבעה נקיים, וכן את בודקת הטהרה שבודקת אותן שוב ושוב בשאלה של פצע על פני צוואר הרחם. גם הרופאה הגינקולוגית בוודאי תזכה לראותן במרפאתה בשאלות חוזרות ונשנות לגבי מקורו של דימום עלום.
ואז, בליל הטבילה, פעם אחר פעם מתעורר בה חשש שהבדיקה או החפיפה לא נעשו כראוי, והבלנית הצדיקה מתעכבת איתה שעות, ונאלצת להטביל אותה לפעמים פעם ועוד פעם עקב חששותיה שהפה היה סגור מדי או הידיים כפופות מדי, ואין לדבר סוף.
מפגש בלי הגנות
תפקיד הבלנית הוא מרכזי מאוד בחיי האישה הטובלת, והאחריות שמוטלת על כתפיה - בהיבט ההלכתי אך גם בהיבט הרפואי - עצומה. היא מהווה תחנה ראשונה ועקבית שבה היא נפגשת עם גופן של נשים, ולעיניה יכולים להיראות סימני אלימות על גופה של האישה מצד אחד, או נגעים חשודים בעור הדורשים בדיקה אונקולוגית דחופה מצד שני.
במהלך עבודתי במרפאה נוכחתי לדעת שלא מעט פעמים, כאשר האישה נמצאת בסיטואציה שבה היא מגלה חלק מגופה לצורך בדיקה, ההגנות הרגילות שלה נעלמות והיא נפתחת רגשית. ייתכן שגם מול הבלנית תיפתח אישה פתאום לדיבור על קשייה בבית, על מצב רוחה המדוכדך ועוד. והנה, מתברר שהתפקיד הטכני של הבלנית, לעזור לטובלת לטבול בכשרות, פותח פתח לתפקידים נוספים.
טבילה במקווה מודרני בסיוע של בלנית נעימה היא חוויה. אך לעתים קיים קושי, נכות או מצב רפואי שמקשים על הטבילה. היום ישנם מקוואות מיוחדים המותאמים לנשים נכות, וישנם פסקי הלכה מפורטים לגבי בעיות גופניות הגורמות לצורך לטבול עם חציצה.
לאחרונה פרסם הרב אברהם בורשטיין קונטרס מפורט שערך בהנחייתו של אביו, הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון 'פועה', ובו פירט את דיני החציצה בטבילה במצבים מיוחדים, כגון אישה שמגובסת, אישה עם תפרים לאחר ניתוח, לאחר השתלת שיניים ועוד. בדרך כלל קיימים פתרונות לבעיות מהסוג הזה, ואין שום צורך והצדקה לדחות את הטבילה.
ויש גם חציצה קוסמטית. הצורך של נשים להתחדש, להתנאות, להתבטא דרך הלבוש ודרך טיפוח הגוף, הוא צורך בסיסי וקיומי ואף מבורך. אך לעתים ישנם אמצעים לטיפוח הגוף שמאיימים על השלמות ההלכתית הזאת – ריסים מלאכותיים, ציפורניים מודבקות ואיפור קבוע שמוצמד לגוף ומעורר חשש של חציצה. אף למצבים אלו ישנם בדרך כלל פתרונות, והפוסקים עמלים להתאים עצמם לרוח הדור כשקיים צורך גדול בכך.
אולם ישנן נשים שכלל לא צריכות בדיקה של הבלנית. במסכת תענית כתוב על "כלה שעיניה יפות", שגופה אינו צריך בדיקה. מדוע העיניים היפות מבטיחות לנו שהגוף כולו שלם ותקין? אפשר להסביר שמדובר בראיית העולם בעין יפה, כאשר אף הכלה עצמה היא חלק מן העולם שעליו היא מסתכלת בעיניה היפות. היא שלמה עם עצמה, עם רוחה ועם גופה, והיא עומדת יציבה על מקומה. על כלה כזאת אפשר לסמוך שכל גופה שלם.
פורסם בפנימה