סדר יומה של אישה בזמננו עמוס לעייפה. לא פעם היא תוהה כיצד תצליח לאזן בין הצרכים הרבים שהיא נדרשת להם כל הזמן. היכן תשקיע כעת את מרב מאמציה? על מה תוותר לעת עתה? מבט מהיר בתרשים שלמטה יבהיר היטב את הנדנדה המדוברת.
בנדנדה הזאת אנחנו בוחרות מדי פעם צד, ואז הצד השני עולה לגמרי, קל, והתוכן שלו "עף למעלה" ונעלם לאוויר. הצד הנבחר יורד, כבד, משמעותי ומקבל את כל הזמן ואת כל האנרגיה שלנו. אנחנו עוברות מקיצוניות של עבודה קשה לחופש מוחלט, מחופש שאין בו שעון אלא רק אנשים - לשגרה העמוסה וללחץ.
החיים על הנדנדה הזאת יוצרים בלגן - ויש מי שממש שונאות את החופשות, מחכות רק לעבודה ולשגרה ופוחדות מהיציאה ממנה. קוראים להן לפעמים "וורקהוליות" - חושבים שהן מכורות לעבודה, אבל אולי הן פשוט מעדיפות את המשימות, היעדים, המטרות והתהליכים המובנים על פני הבלגן של האנשים כשהמסגרת המסודרת הזו איננה.
איזון בין הערכים בחייך
הצעד הראשון בהשגת האיזון הוא לדעת מה את רוצה לאזן. בין מה למה את רוצה לבחור? מה הדברים שחסרים כעת בחייך ואת רוצה להביא אותם ליומיום שלך? שבי עם דף ועט ושרטטי לך שבוע. מי שעובדת במשרה מלאה משבע עד ארבע חמישה ימים בשבוע רואה בקלות את הזמנים שנותר לה לתכנן:
• באיזו שעה את רוצה להתעורר בבוקר?
• מה את רוצה לעשות כשאת קמה? לסדר את הבית? לטפל בכביסות? בילדים? בארוחת הצהריים?
• מתי אתם רוצים לאכול ארוחה עיקרית של כל המשפחה יחד סביב השולחן - כל יום? פעמיים בשבוע? בערב?
• מתי את רוצה להתפלל?
• מתי את רוצה להתעמל? עם מי? איזו התעמלות?
• מתי את רוצה לשוחח עם בעלך או לעשות משהו יחד איתו? באיזו תדירות?
• מתי את רוצה להיפגש עם משפחתך המורחבת - מעבר לגרעין המשפחתי - כשהתנאים דורשים זאת או כשאת בוחרת? באיזו תדירות? ועם מי במיוחד?
כל אחת מן השאלות הללו מציפה שאלות אחרות ומעלה צרכים אחרים. האם הכול יכול להיכנס ליום אחד? התשובה המציאותית היא לא. בהחלט לא.
זמן להערכת ערכים
אנחנו מודעות לכך שהדרישות משתנות, שמדי פעם יש אילוצים, שיש דברים כמו ילד חולה שבגללו מחסירים ימי עבודה, או שהילדים האחרים לוקחים אחריות ומטפלים בבית בדברים שבדרך כלל אינם במסגרת אחריותם.
אנחנו מכירים את התקופות הקשות בעבודה - חגים, סחורה חדשה, רה-ארגון שמחייב אותנו לתת יותר כדי לשמור על מקומנו בתקופה של קיצוצים או הכנסת הנהלה חדשה. ידוע שבסוף השנה מורות כורעות תחת נטל ערימות המבחנים וגיליונות הציונים, ובאותה תקופה הן גם צריכות לחייך למצלמה במסיבות פרידה ארוכות.
הפיקים הללו של שיאים בעבודה או בבית יורדים אל שפל מסוים. העליות והירידות הללו מאפיינות חיים נורמליים - מדי פעם יש עלייה בלחץ ואחר כך יש ירידה. אבל יש מי שהעליות והירידות כולן מתרחשות אצלה בתוך תחום אדום של לחץ. כלומר, אם היא לא בלחץ היא בפאניקה... הלחץ עולה ויורד אך נשאר בגבול הגבוה של דרישות עצומות ומתח רגשי.
מצבי עומס כאלה, בבית וגם בעבודה, גורמים לירידה בסופו של דבר ואז הירידה היא קריסה: כאבי ראש, מחלה כתוצאה ממערכת חיסונית ירודה, התכנסות לתוך עצמי במצב של "אל תדברו איתי עכשיו, לא מסוגלת להכיל כבר כלום".
אנשים שנמצאים יותר מדי זמן בחלק האדום לא תמיד מודעים לכך. הם מצויים בתוך מערכת אילוצים תקיפה ושתלטנית, ובכל יום הם חיים את היום כדי לשרוד עד מחר. קשה להם לעצור רגע ולראות שבעצם, גם כשהלחץ יורד, הם לא מתאוששים, כי המערכת כולה - הבעל, הילדים, הבריאות, החברות, המשפחה שמסביב - כבר התרגלו לחיות בלעדייך וגם לך אין את הסבלנות והמידע הרלוונטי כדי להתאים את עצמך שוב לחיים שלהם.
כדי לאזן צריך לקחת מסגרת זמן ולבדוק בכנות אם כל מרכיבי החיים שלך וכל הערכים שלך מופיעים בתדירות מסוימת ביומיום שלך. האם את מצליחה להיות בעבודה וגם בבית? לשוחח עם חברות? לצחוק עם אימא שלך? לשחק עם הילדים בארוחת הערב, בארוחת הבוקר או בצהריים?
איזון אינו יומיומי. יש אילוצים. לכן בדקו את הערכים היומיומיים שלכן בטווח ארוך יותר של זמן ובמסגרת זמן רחבה יותר. אני מציעה לתחום לעצמך שבועיים-שלושה. בחרי בבקשה שבועיים מסוימים מתוך החודש האחרון ושאלי את עצמך:
• האם בשבועיים אלה הגיעו כל המרכיבים אל החיים שלי?
• האם במשך השבועיים היה לנו גם זמן זוגי וגם זמן לכל אחד מן הילדים וגם התעמלות וגם סבתא?
• האם העומס בעבודה היום התקזז עם קצת יותר פנאי מחר, או שכבר חודש אני אומרת לכולם ש"זו תקופה עמוסה בעבודה", ולמעשה התקופה הזאת לא נגמרת כבר חצי שנה, בכל פעם בגלל סיבה אחרת?
אם ברוב המקרים ענית לא, כדאי שתשקלי שוב את המרכיבים בחייך ואיזה מקום תרצי לתת לכל אחד מהם.
פורסם ב"פנימה"
לרכישת מנוי