עולם היופי והחן קורץ לי, ואני מתענגת על בנות דור המשיח שהיצירתיות נשפכת מהן, וכל רצוני היה להעלות את נושא כיסוי הראש על ראש שמחתנו.
לכן קיבלתי את עצתה היצירתית של ברוריה להוות דוגמה אישית ולהשתתף במדור הנפלא והצבעוני שלה כדוגמנית של כיסויי ראש, כאשר הקו המחבר ביניהם הוא שהכיסוי מלא והשיער בפנים.
יצאנו לדרך. בוחרות כיסויים. ברוריה מנסה לפתות אותי לצאת מהקופסה ולטעום מעולם הכובעים. וכמה שאני משתדלת לזרום, משהו בי מתנגד. כנראה ששלושים וחמש השנים שבהן אני עוטרת כיסוי לראשי עשו את שלהן. בתחילת הדרך לא היו לי הרבה אופציות. היו אז רק כאפיות או מטפחות משי מרובעות, שכמעט החליקו מעל ראשי במהלך קבלת לידות בחדר הלידה. בהמשך הגיעו כובעים סרוגים, ברטים יפהפיים וכובעים מעוצבים. אט אט הגיעו מטפחות מבריקות, ואחר כך מאורכות, ומעוצבות, ובנדנות - וראשי סחרחר עליי ממערבולת הבד והצבע. כן, לכיסוי הראש הייתה עדנה.\
ביוון העתיקה וברומי נהגו מרבית הנשים הנשואות לכסות את ראשן בצעיף כשיצאו לרחובה של עיר. רבים מציורי האמנים הקלאסיים מציגים נשים עם כיסויי ראש מגוונים - צעיפים, מטפחות, כובעים חרוטיים. המלכה ויקטוריה מופיעה בכל תצלומיה כשמצנפתה לראשה. נשים ראו בכובע ביטוי למהוגנות, מגן מפני שמש ולכלוך ומקור ליופי. לכן אצל נשים יהודיות ולא יהודיות היה כיסוי הראש פריט בסיסי במלתחה, בלי קשר למעמד החברתי ומשלח היד.
אחרי מלחמת העולם השנייה החלה אופנת הכובעים בקרב נשים להיעלם. העולם המערבי אימץ סגנון לבוש מרושל, רחוק שנות אור מהשאיפה להופעה מהוגנת וכבודה שאפיינה את הדורות הקודמים. מה שהיה כל כך טבעי ומובן במשך אלפי שנים אצל נשים משלל תרבויות נעלם ואיננו.
והיום, כיסוי הראש הפך לאביזר אופנה אסתטי, וקיום מצוות כיסוי הראש חביב ונעים יותר מאי פעם. לכן אני שואלת בתמיהה ובצער: למה לפגום במצווה יקרה זו עם סרטים ובנדנות שמכסות את הראש רק בחלקו?
הבגד הוא תעודת הזהות שלי. בעיניי חשוב לשמוח ביופי ולתת תשומת לב להופעה ולאסתטיקה, גם כדוגמה מכובדת ומכבדת לנשים שאינן שומרות מצוות, וגם כמסר לבנותינו המתבגרות, שאפשר להתלבש באלגנטיות ובטעם טוב בצורה כשרה, בלי לוותר על דקדוקי הלכה.
והנה הגיעה לפתחי הזדמנות, בזכות המעוף של ברוריה, ללמוד קשירות חדשות ולשדר באופן ישיר את החיבור האולטימטיבי שלי עם הכיסוי שלראשי. האם אוכל לסרב לכך? אז יצאתי לדרך, הלכתי אחר ברוריה במדבר בארץ לא זרועה ומצאתי מעיינות מים חיים.
טיפים לבחירת מטפחות:
שיער
כדי שהמטפחת תהיה מונחת נכון ביחס לפנים, רצוי לאסוף את השיער כמה שיותר כלפי מעלה כדי להדגיש נכונה את עצמות הלחיים. למי ששערה קצר מדי עדיף לנסות וללפף את המטפחת באופן הכי גבוה שאפשר, ולא בחלק התחתון של העורף. ההגבהה מדגישה ומאירה את הפנים. נסו בבית, זה משנה את כל המראה.
מבנה פנים
אם מבנה פנייך מוארך, יש ליצור באמצעות המטפחת עיגול ומעט הרחבה בחלק העליון של הראש. אם מבנה פנייך מעוגל, יש למשוך את כיסוי הראש כלפי מעלה וליצור הגבהה. וכשאני אומרת הגבהה כוונתי ליצירת מראה מאוזן, ולא להניח על הראש את מגדל אייפל, אלא אם את ממש אוהבת מראה גבוה מאוד.
לחובבות הבובו – אשריכן. זה אכן אחלה פתרון. אני עם פניי המוארכות לעתים מסתפקת בשתי מטפחות משולבות שמעניקות לי מעט הגבהה, הרבה נפח ובעיקר עניין.
מצח
לבעלות מצח גבוה כמו שלי - יש להניח את המטפחת במרכז המצח על מנת ליצור הנמכה וצמצום שלו. לבעלות מצח קטן יש להתחיל את הנחת המטפחת מקו השיער.
צבע עור
תאוריות שלמות נכתבו וכנראה עוד ייכתבו על בחירת החלק העליון של הבגד ביחס לגון הפנים. אנחנו צריכות לקחת בחשבון שהמטפחת גם היא קרובה לפנינו, ולכן בחירת צבע נכונה בהחלט משפיעה על המראה כולו. גון עור עמוק מזמין מטפחות בטונים עמוקים. גון עור בהיר מזמין מטפחות בטון בהיר. למעורבות, כלומר מי שצבע עיניה, צבע שיערה וגון פניה אינם זהים, יתאימו כל צבעי הביניים - לא הבהירים ולא הכהים.
התאמה בין המטפחת לבגד
המטפחת היא מזמן פריט אופנתי שעומד בפני עצמו, וזה רק הופך את העניינים למסובכים הרבה יותר. באופן אישי אני ממליצה בחום שיהיה לכל אחת מלאי של מטפחות נקיות ולא מקושקשות. זה מפחית משמעותית את ההתעסקות והבלגן כשאנחנו בוחרות מה ללבוש, פרט לכך שאם נעשה חשבון נפש קטן למי יש יותר כבוד, אז תנו כבוד לבגד - הוא נוכח הרבה יותר מאשר המטפחת. ההמלצה הזאת תקפה רק אם בחרת בגד מקושקש. אם לבשת בגד חלק, קשטי את ראשך במטפחת מעוטרת.
למתחילות וגם לוותיקות
צבעים, גזרות, בובו, קישוטים, חגורות ועיטורים - המבחר היום עצום, ובהתאם לכך מגיע הבלבול. מול כל השפע הזה חשוב לזכור ולזהות מי את, ומתוך כך תגיע הבחירה הנכונה של המטפחת. מצאי את אשר אהבה נפשך, ואל תיתני לטרנדים שונים ומשונים להטעות אותך.
פורסם בפנימה