בשלבי הנישואין הראשונים אנחנו מאוהבים וחושבים שמצאנו את בן הזוג המתאים לנו ביותר. תקופה זו נקראת התקופה הרומנטית. "על כל פשעים תכסה אהבה" - ההתאהבות הראשונית מעלימה ומסתירה את הפגמים שאיננו רוצים לראות ולהראות.
כשאני שואלת בני זוג על התקופה הראשונה, בדרך כלל נדמה להם שהזמן שהם בילו יחד הוא יחיד במינו ושונה מההתנסות של אחרים, והם מתענגים ומתרפקים עליו בזיכרונותיהם שוב ושוב. הם מתארים את הימים הראשונים לאהבתם כימים אידיאליים, שכל הסובב אותם מאיר להם פנים. הם זריזים, מצליחים, שמחים, אופטימיים. ממש גאולה.
זוג צעיר שמעצב את ביתו לאחר הנישואין, מתמודד עם צרכים שונים שכל אחד מבני הזוג מביא איתו. כל אחד מתרגם את המושג בית לפי המוכר לו מבית הוריו ומגיע עם רשימה של ציפיות. האישה, למשל, מצפה מהבעל שיהיה אחראי על כל הנושאים הגבריים. היא גם מצפה לעזרה בבישול, בקניות ובכביסה, ויש לה גם תמונה ברורה איך הם אמורים לנהוג בזמן הפנוי שלהם.
בנוסף לכך, בני הזוג שונים זה מזה בטבעם. למשל, היא מאוד מהירה ודוחפת קדימה, ואילו בעלה מתנהל באיטיות מעצבנת. היא אחראית ומסודרת עם רגליים על הקרקע, ואילו הוא נמצא אי שם בעולם האצילות, ועוד ועוד ניגודים.
עד עכשיו דיברנו על הציפיות המודעוֹת, אולם בשלב זה נכנסות לתמונה גם הציפיות הלא מודעות. בני הזוג מצפים שיאהבו אותם וישלימו להם את החוסר באהבה מבית ההורים. לרוב בן הזוג נדרש למלא צרכי ילדות לא מסופקים, להשלים ולפצות על חוסר הביטחון שלנו, ובעיקר לטפל בנו ולהיות זמין בעבורנו לנצח.
אולם לאחר זמן מסתבר שזה לא בדיוק כמו שחשבנו. זה לא מה שסוכם! הוא הפך את עורו! ועוד ועוד טענות שאני שומע אצל זוגות.
אז מה קרה כאן? מה השתנה?
ההילה שאפפה את ההתאהבות מסתיימת, ומתחיל שלב המאבק. בשלב זה מתעוררים בני הזוג ומגלים שבעצם זה לא מה שהם חשבו. אז המערכת הזוגיות מאבדת את עוצמתה הראשונית ובני הזוג עוברים לזוגיות עניינית, טכנית, ואיכות הפגישות יורדת. יש שהשינוי הזה מתחולל בבת אחת, ויש שהוא בא בהדרגה.
מה עושים?
ראשית, נודה על האמת שאנו מפחדים משינוי. לא בא לנו להפשיל שרוולים ולעבוד. הזוגיות אמור להיות מקום בטוח שבו מכילים אותנו ואוהבים אותנו, ועכשיו על מנת שנקבל משהו מזה - עלינו לעבוד קשה ועוד רוצים שנשתנה?! כמו כן, כאשר מדברים על שינוי יש להבין מה לשנות. אם רוצים שהשינוי בזוגיות יישא פרי, בואו נשים לרגע בצד את הנושאים הטכניים והשטחיים כמו תפקידים ואי התאמה.
עלינו להפוך את חי הנישואין שלנו לחיים מודעים, ולפתח ראייה מודעת לתהליכים הנפשיים-רגשיים שלנו ושל בן הזוג. עלינו לגעת באזורים הרגשיים הסמויים שבן הזוג בדרך כלל נוטה להסתיר, האזורים שבהם אנו מתנהגים כילדים באופן לא מודע בחיי הנישואין הבוגרים שלנו.
מטופלים אצלי בני זוג צעיר שנשואים ארבעה חודשים והתעוררו להם קשיי פרנסה. הבעל מהנדס בהכשרתו, אך אינו מוצא מקום עבודה בתחום והוא מעדיף ללמוד חצי יום בכולל. בפגישתנו נתתי להם לשפוך את שעל לבם, ומסתבר שאחת הבעיות שלהם היא שהוא מאוד איטי במהלכים שלו, והיא מאוד מהירה ומספיקה שלושה דברים במקביל. הוא מרגיש מאוכזב ולא יוצלח, היא מתוסכלת מאוד ומבקרת אותו ללא הפסקה, מה שמקשה עליו עוד יותר למצוא עבודה.
הם חיפשו נוסחת קסם, פתרון מהיר למצב. הסברתי להם שאין בעיה, אפשר לעשות משהו מהיר, אך אני מעריך שהתכונות שמאפיינות אותם, "האיטי והמהירה", ילבשו כעת לבוש אחר והם ייאלצו לבוא אליי שוב. זו דוגמא לנישואין לא מודעים, לחוסר קבלה והשלמה של בן הזוג. במקרה כזה, גם אם נפתור את הקושי במקום אחד הוא יצוץ מיד במקום אחר.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
הניגודיות מביאה להשלמה, ואין בחיינו תהליך של התפתחות בלי תהליך של ניגודיות. דווקא הניגודיות מצמיחה, וכשאני מפתח את היכולת להכיל ניגודיות אני אדם מלא יותר. בנישואין אין צודק אחד או אמת אחת, מי שמנצח בזוגיות הוא בהכרח גם המפסיד. להתבצר בעמדתך ולהשליך את הבעיה על בן הזוג רק מקבע את התהליך הזוגי.
לא צריך הסכמה או התאמה או אהבה כדי להצליח. צריך להפשיל שרוולים, לעבוד ולפתח את המרחב הזוגי. שם גם נבנית אהבה, התחושה שבנינו יחד מרחב משותף הוא לא בדיוק מה שאני רוצה ולא בדיוק מה שאת רוצה, אלא משהו חדש. יצירה חדשה משותפת של גם וגם.
דווקא בזכות ההשלמה עם העובדה שבן הזוג איטי ובת הזוג מהירה טמון הפוטנציאל למצוא ולראות את היתרונות שבחסרונות. האישה הבינה שהאיטיות אצל בעלה נמצאת בהקבלה למקום שהיא אינה יכולה להכיל את עצמה בו. היא דורשת מעצמה ולכן גם דורשת ממנו. לפיכך, דווקא בזכותו, מתאפשר לה לקבל דרכו את ההשלמה לחסר שלה.
היא גילתה שיש יתרון גדול לאיטיות שלו.
הוא הולך בדרך הארוכה והקצרה, ומה שהוא עושה אמנם לוקח זמן אך נעשה באופן יסודי. כך יש מענה לצורך שלה, רק בדרך שונה. וכמובן, גם להפך. המהירות שלה מסייעת מאוד לקדם אותו, כאשר היא מכילה את האיטיות שלו, וכך לאט לאט נוצרים ניגודים משלימים. כי כשנגמרות הבעיות של הנישואין - שם הנישואין נגמרים.
פורסם ב''פנימה''