הרגש הוא האופן שבו מתבטא מצבו הנפשי של האדם מבחינת החוויה הסובייקטיבית שלו. הוא חלק מתחום הנפש, והוא בנוי מסוגים שונים של רגשות, בדומה לתפוז המחולק לפלחים.
הרגש מתחלק לשני חלקים, האחד מוּלד והשני נרכש. החלק המולד הוא המבנה, כלומר: הכמות, האיכות והתוכן כפוטנציאל. החלק הנרכש הוא התקשורת הרגשית. כך למשל ייתכן שבחלק המולד שלי הגוף הרגשי הוא גדול ואדיר, אך אם אין לי יכולת להביא אותו לידי ביטוי אני איראה כחסר רגשות ואהיה מלא תסכול. לעומת זאת, ייתכן גם מצב הפוך. למשל, שנולדתי עם גוף רגשי קטן, אך הוא בא לידי ביטוי בצורה מלאה יחסית. אדם זה ייראה כמלא רגש.
ילד נולד עם אמצעים רגשיים שאיתם הוא מתחיל להתנהל בחיים. בכל תקופה הוא עובר מעין חלון הזדמנות, שבו הוא יכול לקבל מתנות של מילוי רגשות בחינם. את חלון ההזדמנות ממלאים ההורים כאשר הם זמינים ופנויים למלא את הפוטנציאל המולד. דבר זה נעשה בעיקר על ידי בית מאוזן שכולל אהבה ללא תנאי אשר בונה את הצד הרגשי והרוחני, אהבה פיזית וחום שבונים את הצרכים הבסיסיים, ומתן גבולות שמעניקים דרך וביטחון.
כשהילד מקבל את הרגש בזמן הנכון, האמצעי הרגשי הופך לתקשורת רגשית. אך אם הוא לא קיבל את הרגש בזמן, האמצעי הרגשי הופך לתקשורת של פחד רגשי - פחד מפני נטישה ודחייה, פחד ממוות, פחד לאבד שליטה ולהראות חולשה, קושי לגעת בכאב ולכאוב וקושי בהבעת רגש אנושי ורגש אינטימי-זוגי.
המבנה הרגשי
ישנם מרכזי רגש אשר מחברים ומתווכים בין הרגש לגוף. המקום הטבעי של הרגש הוא בית החזה, הלב, ויש לו נציגים שונים בגוף: באגן יש הבעה יצרית, בבטן יש הבעה תחושתית (חושניות, מגע), בבית החזה יש ריכוז גדול של רגש נקי שנותן הבעה רגשית, בגרון (על בלוטת התריס באזור הגרוגרת) יש הבעה יצירתית, ובראש יש הבעה מנטלית. ישנם רגשות ארציים שמשרתים אותנו בצרכים הבסיסיים, ביכולת להיכנס לחיים, בהישרדות, וישנם רגשות רוחניים המשרתים אותנו בהשפעה, בנתינה לזולת, בעבודת המידות, במוסר, בערכים ובאידיאלים.
לעובּר אין רגשות משלו, והוא מחובר לגמרי לרגשותיה של האם. ברגע שהוא נולד הוא מתחיל תהליך של התנתקות מהגוף הרגשי של האם, תהליך שנמשך עד גיל שתים עשרה או שלוש עשרה. כל עוד הילד מחובר לרגשות של האם הוא נמצא בבנייה של רגשות ארציים, וכשהוא מתנתק ממנה הוא מתחיל לבנות רגשות רוחניים. תהליך זה אמור להגיע לסיומו בגיל ארבעים, אז הרגשות אמורים להיות בוגרים ומהותיים, אם האדם חי נכון.
איכות הגוף הרגשי היא גנטית, מוּלדת. יש אדם שהגוף הרגשי שלו מאוד מעודן, ויש אדם שהגוף הרגשי שלו מאוד גס. כל אלה נתונים גם להשפעה חזקה של תרבות, מנטליות, חינוך וכדומה. הגוף הרגשי מתקשר יותר עם החלק הימני של המוח, שאחראי על התחום ההומני והיצירתי. לכן, ככל שהמוח הימני מפותח יותר, כך תהיה לאדם תקשורת טובה יותר עם הרגש ולהפך. דבר נוסף הוא עם איזה כלי קיבול לרגש נולדנו. ברגש אנו נולדים חסרים, אנו נולדים עם פוטנציאל רגשי - כלי - אשר בנוי בצורה כזו שאנו צריכים שאחרים יעזרו לנו לממש אותו. דבר זה מתבטא בשני אופנים: הרגש החברתי והרגש האינטימי-זוגי, שאת שניהם איננו יכולים לממש לבד אלא אנחנו זקוקים לאדם נוסף.
חלון הזדמנות
- בהתפתחות הרגשית של הילד יש מעגל שמסתובב במחזוריות של שבע שנים. האדם (הילד) שוהה בכל תחנה (חלון) בערך שנה ושמונה חודשים. בכל שהות בתחנה (בחלון) הוא מקבל מתנה בחינם - פוטנציאל שהוא אמצעי רגשי, שיהפוך לתקשורת רגשית. אם אינו מקבל את הפוטנציאל הרגשי, הוא עובר הלאה והאמצעי הרגשי הופך לפחד.
מתנה כזו, שניתנה בזמן מסוים והוחמצה, תדרוש מאמץ ועבודה קשה על מנת לזכות בה במלואה מאוחר יותר. לדוגמה: אם הילד לא קיבל לגיטימציה להראות חולשה ולהביע צרכים בגיל ובחלון הקשורים לרגש זה (רגש השייכות) - אם דילג על שלב זה הוא התבגר בטרם עת ויהיה לו קושי להראות חולשה ולהביע צרכים. דבר זה מצריך יגיעה בחייו הבוגרים, בזמן שבתור ילד היה מקבל זאת במתנה.
פורסם בפנימה