מזון ומחשבה

לפני שבוע הופנתה תשומת לבי לעובדה שמעולם לא כתבתי בטור את משנתי על אוכל.

קצת התפלאתי. אמנם לא כתבתי מניפסט, אבל כל מי שמקפיד לקרוא את הטורים מבין שאני מעדיפה לבלות בדוכני הכוסברה בשוק ופחות בשבילי הבפלות בסופרמרקט.

אבל מכיוון שגם בחירת המתכונים שהגשתי לכם עד עתה העלתה סימני שאלה אצל אחדים, החלטתי לעשות סדר.

* "למה צריך להיות כזה קיצוני?". כמו שכבר כתבתי בעבר, את המשפט הזה אני שומעת די הרבה, אבל בהקשר אחר. זה המשפט, בה"א הידיעה, של ההורים של החוזרים בתשובה. הם נוהגים לקטר על הקיצוניות שבה ילדיהם בוחרים לחיות ולגדל את הנכדים. אין לי צורך לשמוע את זה המשפט בשום נושא אחר. ואם אני בוחרת להיות קיצונית במשהו, עם ילדיי, זה בדרך השם שלהם ובדרך ארץ שבה הם נוהגים, או פחות נוהגים, עם הסובבים אותם. באוכל אני לא בעניין קיצוניות. אבל קיצוניות, כמו נושאים אחרים, היא בעיני המתבונן.

לבני ביתי אני מרגישה שאני מקפידה, לחלוטין לא קיצונית. כן נכנסת פיצה לפעמים. כן, אני מכינה שבת חלבית ומפנקת בגלידה או עוגת ביסקוויטים. או גם וגם. אבל אנשים מבחוץ יכולים לטעון שאני ועוד איך קיצונית. לאנשים מסוימים הנבטת עדשים וירקות אורגניים והשימוש במונח מוקצה בכל הנוגע למרגרינה או אוכל תעשייתי נראים על סף המופרעות. 

* אני מקפידה להרחיב את הידע שלי בכל נושא התזונה. זו ההשתדלות שלי, לעזור לחסדי השם בכל הנוגע לבריאות משפחתי. וכגודל הידע, כך גודל ההשתדלות. אם אני יודעת שדבר זה או אחר הוא מזיק מאוד, בוודאי שאמנע אותו ממשפחתי. אבל לאדם אחר, נטול ידע, ההימנעות מהדבר אינה כה ברורה.

כמה ידע קיבלתי במהלך השנים. ידע שהוא מעבר לתזונה הבריאה, המחזקת, המעשירה. ידע שהיום הוא בסיסי לחיי ביתי. כמו למשל שכשיש ליחה או שיעול מורידים מהתפריט בננה, פירות הדר כתומים (בניגוד לדעה הרווחת), בוטנים (כולל במבה), אבוקדו וכמובן מוצרי חלב (על אף שהרופאים טוענים שחלב אינו מעודד ליחה). ובד בבד, לשתות תה סרפד העשיר בוויטמין סי, ותה טימין שמייבש לחות. ברוך השם, אפשר להתחזק היום בקלות. הידע נגיש לכולם דרך האינטרנט, וכל ידע חדש שיש לי אני מפיצה אותו בשמחה. 

* אנחנו לא טבעונים או צמחונים, ולצערי הילדים ירשו ממני את אהבת הסטייקים. אבל אני גאה להגיד שהורדתי משמעותית את כמות החלבון מן החי שאנחנו צורכים. בעלי, שבא משפחת קצבים שבה הפרגית היא סוג של פרה קדושה, טען בעבר שהוא לא שבע בלי בשר. היום הוא אוכל בשר, עוף או דג פעמיים בשבוע.

למה להוריד חלבון זה טוב? אם להיות קיצונית לרגע, אז כל תעשיית החלב, הביצים, גידול בעלי החיים לבשר והמשחטות, הם עסקים שרוצים להרוויח כסף - על גב בעלי החיים לעתים. יש לי חשש גדול שיש בכך צער בעלי חיים. בחלומי אני מגדלת תרנגולות בגינה, ומוציאה את משפחתי מתעשיית הביצים הידועה לשמצה. יש כמובן גם סיבות בריאותיות. ואם להיות פרקטית, בשר, עוף ודגים הם הוצאה כלכלית גבוהה. לחתוך בתקציב האוכל זה דבר נפלא. כמובן, אם עושים זאת נכון ובלי לפגוע בבריאות. 

* אוכל זה מתנה. ואם הילדים לא מעוניינים במתנה שלי, אמא שלי לימדה אותי שכשרעבים יש עגבנייה במקרר. 

* אוכל הוא אבני הבניין של הגוף שלנו, או חלילה פצצת זמן שאנחנו אוגרים. כל אחד צריך לקבל החלטה במה הוא בוחר ולעשות זאת מדי יום. כל בוקר אני מחליטה להתנגד להתמכרות שלי לשוקולד. לפעמים אחרי כישלון מהיום הקודם. אבל אין מה להישבר, זו תאווה קשה, ואפשר להחליט לנסות שוב. 

* אוכל הוא תלוי עונות. כמו שצ'ולנט בקיץ זו התעללות, כך גם תזונה קרה ושתייה עם קרח בחורף. לא סתם סוגי הירקות והפירות משתנים לפי עונות השנה. וטוב להיות קרוב לטבע. 

* לגבי המתכונים: אני לא שפית. מעולם לא התהדרתי בנוצות לא לי. אני אמא לחמישה, שמאוד אוהבת את המטבח. אני אוהבת מתכונים קלים, זריזים ומדויקים. בטור אני מנסה לאזן בין כמה סוגי קוראים. אלו שהם אלופי מטבח, שועלי סירים. אלו שפחות, שצריכים עזרה בדריסת הרגל הראשונה במטבח. ואלו שרוצים טיפים, מתכון אחרי מתכון, לאיך מכינים אוכל בריא, שמח וקל לתפעול. איך מחדירים הביתה יותר ירקות, יותר ירוקים, יותר קטניות. זה לא פשוט לג׳גל בין כולם. אני מקווה שאני מצליחה, ושכל אחד מוצא מדי פעם את המתכון שמגרה אותו.

* אני משתדלת לתת מתכונים בעלי תקציב נמוך. אין טעם בעיניי לכתוב לכם שעוף, שגדל בתנאי חוות חופש וניזון ממזון אורגני עשיר, יותר בריא. זה כמו לכתוב שעדיף להיות עשיר ובריא מאשר חולה ועני. הבעיה היא שקילוגרם של עוף כזה עולה כ‑70 שקלים. ומי יכול להרשות לעצמו?

בקיצור, זו פחות או יותר משנתי. בעיקר שאוכל הוא שמחה. מתנה גדולה. אוכל מרפא. אוכל מנחם. אוכל מגרה, מלא צבעים וטעמים. אוכל שמריחים מקצה השביל, ומיד מזהים שזה מהבית שלי.

אוכל צריך להיות בריאות. ולפעמים בריאות היא גם בריאות הנפש. ולפעמים בריאות הנפש היא גם שוקולד. הכול עניין של מינון.

לבּנה של פעם

לבּנֶה זה עולם שלם. פעם הסבתות היו עושות את זה לבד. זה לא כל כך קשה, והתוצאה נפלאה. אפשר גם לפתוח קפסולת פרוביוטיקה (להשיג בחנויות טבע והפארם) ולשפוך את האבקה פנימה. היא תהיה הסטרטר למזון מעשיר וחשוב לבטן. רווח כפול.  

החומרים הדרושים:

דלי (850 מ"ל) יוגורט עיזים 3.9%

2 גביעי שמנת חמוצה (יש למחלבות צוריאל), לפחות 15% שומן 

מיץ מלימון שלם (משמש כחומר משמר) 

מלח: צריך לטעום ולהוסיף לאט. תתחילו מכפית, שלא יהיה מלוח מדי כי מצמצמים את הנוזלים 

אופן ההכנה:

מערבבים הכול וטועמים. לוקחים קערה ועוטפים את חלקה הפנימי בחיטול טטרה (בד). מכניסים את היוגורט וסוגרים. תולים את החיתול ומניחים מתחתיו קערה שתאגור את הנוזלים.

ליוגורט בקר לוקחת פחות זמן, 24 שעות. ליוגורט עיזים אפשר גם 30 שעות. לוחצים בעדינות כדי להרגיש את המרקם שנוצר. זה צריך להיות יותר סמיך מאשר בהתחלה. 

מוציאים מהחיתול ומכניסים לפלסטיק - ולמקרר.

ayakremerman@gmail.com