לנשים יש יכולות מופלאות, אני בוודאי לא מחדש כאן שום דבר.
אחת היכולות המופלאות ביותר - בעיניי לפחות - היא היכולת להיות כל כך הרבה דברים בעת ובעונה אחת: בת זוג, אימא, חברה, בת, ובנוסף לכול גם אשת קריירה.
פגשתי במסגרת עבודתי נשים רבות שסיפרו שבשבילן הקריירה היא המקום שבו הן יכולות לצאת מהבית כדי לעשות משהו שהן טובות בו ונהנות ממנו. זה המקום שממנו הן שואבות אנרגיות לכל היום.
אבל מה קורה כשהאישה חוזרת מהעבודה שמחה ומסופקת לבן זוג שלא בדיוק מוצא את עצמו במקום עבודתו, או שלא מוצא בכלל מקום עבודה? מה קורה כשכל האנרגיות, האמביציה והמודעות ליכולות הנהדרות שלך פוגשות בחומת מגן קרה, אדישה ומרוחקת?
יום בהיר אחד את מתעוררת לבוקר שבו אין יותר מחמאות, אין חיוכים ויש המון חיכוכים. את מרגישה שהוא לא מפרגן, והוא מצדו נדחק לפינה. את רואה על הפנים שלו את ההבעה הזאת של "שוב את מרגישה כאן בוסית? שוב את אומרת לי מה ואיך לעשות?"
מקרה שהיה
הוא היה מנהל אדמיניסטרטיבי, היא הייתה מזכירה. לכאורה נשמע בסיס נהדר. אבל היה ביניהם הבדל: היא הייתה כל מה שהוא לא – חברותית, מצחיקה, כיפית, מנהיגה. והוא, השקט והמופנם, היה זוכה ממנה לתיקונים על בסיס קבוע. אפילו את התיקונים בבית היא הייתה מתקנת לו. והוא הבין, קיבל ושתק. עד שקידמו אותו, והוא קיבל מזכירה משלו, לא זו שבבית - אחת אחרת. והמזכירה החדשה העריכה אותו, מאוד. הבדיחות שלו הצחיקו אותה, וכשהוא הצליח לתקן משהו במשרד היא הייתה אחוזת התפעמות.
הוא מצא את עצמו מבלה יותר ויותר שעות בעבודה. היה לו קל הרבה יותר להתמודד עם המזכירה בעבודה ולא עם זו הפרטית שלו שהתנהגה יותר כמו מנהלת. כן, בסוף הם התגרשו. לא, הוא לא התחתן עם המזכירה שלו. הוא התחתן עם מישהי אחרת.
להתחיל מחדש
אז יש לך קריירה או עסק משלך, יש לך סביבה שמעריכה את מי שאת וכל דבר שאת עושה זוכה לתרועות - עד שאת נכנסת הביתה. בבית את לא זוכה אפילו למחמאה אחת. אפילו ההתעלמות כבר הפכה לזכות בשבילך, כי כשהעניינים מתלהטים זה נעשה ממש לא נעים. ואת פשוט לא מבינה למה הוא לא מפרגן. באמת כל כך כואב לו לראות אותך מצליחה ומאושרת? אולי כל מה שהיה ביניכם נעלם?
עצרי לרגע ונסי להיזכר בהתחלה. כמה הערכת אותו, כמה אהבת להתייעץ איתו, לשמוע את חוות דעתו על כל דבר, כמה סמכת והסתמכת עליו. היום את כבר לא ממש צריכה אותו, כך לפחות זה נראה. היום את חזקה ועצמאית וכמעט כול יכולה, את מסתדרת לבד. וזה משאיר אותו עם שאלה אחת שמאוד מציקה לו: מה התפקיד שלי בזוגיות הזאת? עכשיו, כשאני כבר לא בצד התומך, המבין, המייעץ. הוא לא ממש יודע מה לעשות כדי להיות שוב חלק מהחיים הסוערים שלך, כאילו השאירו אותו קצת בחוץ. אולי הגיע הזמן לתת לו להיכנס שוב פנימה?
פורסם בפנימה