שאלה: אנחנו כל כך עמוסי צער, כל כך למודי זוועות, כל כך מוכי גלות ארוכה ומרה, שאין לנו כבר מקום בלב לשמוע אפילו עוד בשורה קשה אחת. מה עושים?
תשובה: כל פיגוע, כל ידיעה על נשים מוכות, על התעללות בנשים או בילדים, כל ילד רעב, כל ידיעה על מחלה שהרסה משפחה - מכניסים בנו שיתוק מיידי. אנחנו נהיים אטומים וקהים, נכנסים למגננה אוטומטית של תפקוד, של הישרדות, נסגרים ונאטמים ומתכווצים. מרגישים כאילו מישהו התנפל עלינו בהפתעה, קשר אותנו והזריק בנו רעל: "העולם הוא מקום רע, הוא הגיהינום. אין בו שום טוב ואין שום טעם לשרת את הטוב".
הרבה לפני שזה מגיע למוח, הרבה לפני שזה הופך לדעות, זה שוטף את הגוף ומשתק אותו. שיתוק שספוג בעצב, בדכדוך, בוויתור, שהופך אותנו לחיילים פחות יעילים של הקדושה, בדרך לאפאתיות שמשרתת את האויב. יש מלחמה בעולם. זה לא צחוק, זה לא רעיון, זה באמת. גם מי שלא חטף סכין או חווה פיגוע, נפגע בעומק הלב ונחלש. הנשק היחיד שלנו הוא הקדושה שלנו, המצוות שלנו, האמונה שלנו שיש טוב, הרצון שלנו להשתנות.
כיצד את יכולה לעזור לעם ישראל? דבר גדול שאת יכולה לעשות לטובת עם ישראל הוא קודם כול לברוח מהעצבות והייאוש בכל דרך אפשרית, ואז להמשיך לעשות את שלך.כל מה שאת עושה כיהודייה במשך היום שלך - נלחם וממגר את הרע בעולם, עוזר ונחוץ מאוד לעם ישראל. אמונה בכך מוסיפה כוונה ועוצמה בכל מעשה, ונותנת כוח להמשיך ולעשות טוב.
התמודדות עם אתגרים בחינוך ילדים ובזוגיות, התנהגות ישרה והגונה בעבודה או במשא ומתן, אכילת אוכל כשר, ברכה בכוונה, סעודת שבת, אמירת פרק תהילים או תפילה קצרה אישית בשפה שלך, אמונה בבורא עולם בדור של חושך והסתרה נוראה - זה מה שמגן ומביא ברכה לכל יהודי שבעולם.
זה בדיוק מה שמביא את הגאולה, בפועל ממש, לכל מי שזקוק לה.
השתתפות בצער של יהודים אחרים היא מידה טובה וקדושה. אבל היצר הרע מנסה תמיד לקחת את הצער הזה לכיוון שלו וצריך לדעת שהמקומות האלה הם מסוכנים מאוד. אסור לנוח שם ולהתרפק על העצבות והייאוש. צריך בכל דרך ובכל צורה לזהות אותם ולהתנער מהם. ואם הצער מוביל לשם - מוטב להסיח את הדעת ולעסוק בדברים אחרים, ולא להתעמק בצער.
מי שבוחר להגיב כך, זה לא אומר שלא אכפת לו, זה רק אומר שהלב כבר לא יכול להכיל יותר והוא נסגר ומגן על עצמו. ומותר לו.
פורסם בפנימה