הרגש הכי בסיסי הוא רגש השייכות. שייכות להורים, לבית, לאדמה, לעַם וכו'. השייכות נותנת לנו ביטחון, שורשים, יציבות, נקודת ייחוס, מקום בטוח, בסיס שממנו אנחנו יוצאים ואליו אנחנו חוזרים. את רגש השייכות מפתחת בעיקר האם בילד עד גיל שלוש שנים, על ידי מתן צרכים, חום, מגע, קשר עין וקשר רגשי. בשלב זה הילד בעיקר מקבל, וכך הוא בונה את היכולת לקבל ולהישען, לסמוך. זהו שלב בהתפתחות שבו הוא לומד להגיד "מגיע לי" ו"מותר לי".
אם מסיבות שונות הוא לא התפתח, אפשר לפתח את רגש השייכות בכל גיל, כשאני לומד לאפשר לעצמי את מה שלא קיבלתי. למשל לבקש, לקבל, להראות חולשה, לסמוך, להביע צרכים, להבין שזה אנושי ולגיטימי, שמותר לי ומגיע לי.
יצר רגש היצר הוא רגש אקטיבי שמחבר אותנו לעוצמה הפיזית, והביטוי לכך הוא "העולם נוצר בשבילי". עוצמת לחימה, גבולות, אסרטיביות, נחישות, עמידה על שלי ועל זכותי.
רגש זה מתפתח בעיקר מגיל שנתיים וחצי-שלוש ועד גיל חמש. יכולת להתעמת, להגיד לא, להציב גבולות, לדרוש את מה שמגיע. הצד השני של היצר הוא הפוריות והמיניות. כלומר, היצר אחראי גם על פעילות מינית, על התאהבות ועל פוריות.
לאישה קשה להפריד בן היצרים והרגשות, ואילו לגבר הדבר קל יותר. האב מפתח בעיקר את רגש היצר על ידי מתן גבולות, משמעת, שמאל דוחה וימין מקרבת. הילד מצד אחד יודע להתמרד, לא להיות תמיד בסדר, להציק לפעמים, ומצד שני הוא מרגיש שייך ("גם אם אני מתנהג לא בסדר - עדיין אוהבים אותי").
כמו כן, הבן מחקה את האב. הבת, לעומת זאת, מושכת חיזוקים ומחמאות מהאב על היותה בת.
רגש חברתי
רגש חברתי מתפתח מול החברה כאשר רגש השייכות ורגש היצר חזקים ונותנים כלים לצאת לחברה, להתמודד איתה ולהשתלב בה. רגש זה הוא ההגדרה והשייכות חברתית. הילד לומד להגיד תודה, להיות מחויב, לקחת ולהחזיר, להתחשב באחרים וכו'. הוא לומד כללים חברתיים. מצד אחד להיות אני, לא לבטל את עצמי, ומצד שני היכולת להשתלב בחברה.
התנהגות טבעית
התנהגות מולדת המבטיחה את מקומו של האדם בחברה, והיא קשורה בהתנהגות שמעוררת אנושיות ואהבת הזולת אצל האנשים שהאדם בא איתם במגע. כשאדם הוא אנושי, הוא יפגין שמחה כשטוב לו ויראה אכזבה כשהוא נכשל. לאדם כזה אין בעיה להראות חולשה, להיחשף, להיכשל, לבכות, להתחנן, לבקש, לקטר, להתפנק, לבקש חיבוק, להודות בכך שהוא זקוק לחברה או לבקש "תאהבו אותי". אדם כזה עובד יותר עם הלב, עם הרגשות, והוא טיפוס רומנטי וזורם.
רגש זה מתפתח בעיקר מגיל חמש ועד גיל שבע.
התנהגות תדמיתית
התנהגות נרכשת שמתפתחת אצל אדם שחווה כילד רגשות שליליים או נפגע כשהראה רגשות. מצבים אלו גרמו לו לחפש אלטרנטיבה התנהגותית, שבעזרתה הוא יבטיח את מקומו בחברה מבלי להיחשף רגשית ומבלי לתת לעצמו לגיטימציה להיראות נזקק או להודות בצרכים. האלטרנטיבה היא "תצטרכו אותי" – כלומר, אדם זה מבטיח את מקומו בחברה על ידי כך שהחברה נזקקת לו ולכן לא תדחה אותו. אנשים כאלו יהיו נחמדים לרחוקים ותובעניים לקרובים.
הגדרה עצמית
בניית אישיות, עצמאות, שליטה עצמית, התמסגרות. זה שלב ההתנערות, ההתמרדות - לשים חיץ ביני לבין ההורים כהגדרה עצמית. כל עוד האדם לא התמרד הוא נשאר תלוי ותלותי. רגש זה מתפתח בעיקר מול אבא, אך שני ההורים משפיעים על התפתחותו.
אם בתור ילד ההגדרה העצמית לא התפתחה נכון, אפשר לתקן זאת על ידי סדר יום, עמידה בגבולות, הצבת גבולות לאחרים, העזה, אומץ, לא להתערבב ולהיות מושפע. כל הרגשות שציינו לעיל הם רגשות שמתפתחים תחת השפעת ההורים, והם נקראים רגשות ארציים. מגיל שתים עשרה ועד גיל תשע עשרה הילד מתחיל לבנות את הרגשות הרוחניים, על בסיס מה שקיבל מההורים:
הלב
פיתוח הלב אחראי על זרימה רומנטית, אהבה, חוש צדק, מוסריות ואנושיות, הרמוניה, נתינה לשם נתינה, יכולת ללכת עם הרגש עד הסוף ויכולת לשלם את המחיר, גמישות נפשית. מתפתח בעיקר בין גיל שלוש עשרה לתשע עשרה.
הבעה
היכולת לבטא את המטענים הפנימיים, בעיקר ביטוי יצירתי. היצירתיות היא כל דבר שהאדם אומר ועושה בצורה מקורית בלי לחקות אף אחד, משהו שנובע מתוכו. מתפתחת בעיקר מגיל שבע, ומגיעה לשיא ההתפתחות בגיל תשע עשרה עד עשרים ושש.
עוצמה פנימית
כוחות הנפש של האדם, התבוננות פנימה, אינטואיציה ויכולת להשתמש בכוחות הנפש. מתפתחת בעיקר מגיל עשרים ושש ועד גיל שלושים ושלוש. התפתחות הרגש מגיעה לשיאה בגיל ארבעים. בגיל זה האדם בוגר רגשית ומהותית, וזה מעניק לו את היכולת לבנות תפיסת עולם, הסתכלות על החיובי בצד הפילוסופי. אז יציבות הרגשות מתחזקת ומחזקת, בעיקר כשהרגשות הארציים והרוחניים עובדים בזוגות:
רגש השייכות נותן בסיס לרגש הלב - תחושת השייכות מאפשרת קבלה, והלב אחראי על נתינה.
רגש היצר נותן בסיס לרגש הביטוי - מין עוצמה אקטיבית, עשייה ויצר. הביטוי: הבעה פנימית, יצירה. שכן יצירה לא יכולה לצאת בלי עוצמת היצר. הרגש החברתי נותן בסיס לעוצמה הפנימית - שייכות חברתית, כוח שבא מבחוץ, רגש העוצמה הפנימית, היכולת להתבונן פנימה ולראות את כוחות הנפש שלי. אז אני סומך על עצמי, וזה נותן לי אובייקטיביות ואינטואיציה, כוח שבא מבפנים. למי אני נותן את הכוח - לחברתי שבא מהחוץ, או לעוצמה הפנימית שתנהל אותי? רגש ההגדרה העצמית נותן בסיס לתפיסת העולם - החיבור ביניהם נותן יציבות. זה נותן חומר בתוך רוח, חיזוק פנימי והגדרה עצמית. תופס את החיים בפנימיות, אך לא מרחף.
פורסם בפנימה