את מתכננת מסיבת יום הולדת מיוחדת לבתך. את מזמינה את כל חברותיה, מכינה כיבוד שאת יודעת שכולם אוהבים, מארגנת פעילויות, קונה הפתעות לכל המוזמנים, ואז מגיע היום הגדול. לאחר שכל המהומה והבלגן שככו וכולם חזרו הביתה, בתך באה אלייך ודמעות בעיניה.
היא אומרת שזה היה היום הגרוע ביותר בחייה. את לא אומרת לה (ואולי מתוך תסכול את בעצם כן אומרת לה) שגם בשבילך זה היה סיוט. אחרי כל הזמן, המאמץ והכסף שהשקעת, את מבטיחה לעצמך שלעולם לא תעשי את זה שוב. עד שמגיע יום ההולדת הבא, כמובן.
האם התסריט הזה נשמע לך מוכר?
הבה נעלה את התסריט בהקשר רחב יותר. יותר ויותר הורים מגיעים עד קצה גבול יכולתם בעת שהם ממלאים את התפקידים הרבים המונחים על כתפיהם. הם מתלוננים על עייפות, על עצבנות, על חוסר סבלנות ועל היעדר זמן להספיק הכול. לרשימה זו יש להוסיף רגשות אי-הצלחה, חוסר ביטחון, חוסר יכולת לעמוד בציפיות של אחרים וחוסר הערכה מהילדים.
הבה נכיר בכך: תפקיד ההורה מעורער מאוד, לא מוערך ולא נחשב בתרבות המודרנית, ואנחנו כבר לא יכולים לסמוך על תרבותנו שתהווה תמיכה בתפקידנו כהורים. מה שחסר להורים באופן מיוחד הוא מנוחה. לא כזו שאנחנו מתכוונים אליה כשאנחנו חושבים על שינה טובה או על ישיבה בכורסה עם הרגליים למעלה לכמה דקות. כוונתי למנוחה נפשית עמוקה שמעניקה לנו שלוות נפש, סבלנות והרגשת שביעות רצון פנימית וסיפוק.
כמעט תמיד כשהורים נועצים בי, השיחה מובילה להיעדר מנוחה נפשית, לא רק אצל הילד אלא גם אצל ההורה. מחסור זה במנוחה הוא מקור לתסכול עמוק אצל ההורים ויש לבטאו. בהקשר זה אנו מגיעים לנושא מסיבות יום ההולדת - עוד מקור לתסכול כשאנו חושבים על התסריט שהבאנו לעיל. בוודאי חייבת להיות דרך טובה יותר לחגוג יום הולדת של ילד.
מסיבות יום הולדת גדולות, שיכולות להיות כרוכות גם בתשלום של סכומי עתק לבדרנים, הן המצאה של התרבות המודרנית. מעולם לא היו זמנים שההורים נלחצו כל כך לספק לילדיהם אירועים מסוג זה. ואנחנו שוכחים שגם בשביל הילדים אירועים אלה יכולים לגרום חרדה ואי-מנוחה.
מסיבות יום ההולדת הטובות ביותר הן פשוטות וחדורות משמעות, ואין זה הכרחי שהן יעלו כסף רב. המסר העיקרי שאנחנו רוצים להעביר לילדינו ביום ההולדת הוא עד כמה הם חשובים ומיוחדים בשבילנו ובשביל המשפחה כולה. זו ההזדמנות להשביע את הילדים בהרגשה שנוכחותם בחיינו מעניקה לנו עונג ושמחה.
זו ההזדמנות להדגיש ולחזק את ערכי הליבה של המשפחה. אין זה משנה מה כולם עושים. מה שאחרים עושים הופך ללא רלוונטי כשאנחנו בוראים חוויה שהיא ייחודית לילדינו ולמשפחה, כי זה מה שהופך את החגיגה לאירוע מספק אשר משרה מנוחה. אירוע כזה יוצר זיכרונות נפלאים שהורים וילדים כאחד מוקירים. עד מאה ועשרים!
פורסם ב"פנימה"