חודש הוא יחידה שלמה במרחב הזמן. שנה, חודש, יום ורגע קט, גלגל השנה ממשיך והולך. כל התהליכים הגדולים שמשתנים בטבע באותו החודש, כמו שמים סוערים או שקטים, אדמה רוויה או יבשה, מתרחשים גם אצלנו כחלק מהבריאה. ואפשר להרגיש זאת בגוף ובנפש.
הבנה של מהות הזמן היא כלי יעיל לחיים. למה? כי כשאנחנו מבינות קצת ממה שקורה ממילא בעולם, אנחנו יכולות להיכנס לראש הזה, להיעזר בהסתכלות חדשה על החיים, להבין מהו האתגר החדש ואולי אף לשמוח בו.
אדר מתחיל בצרה ונגמר בסוף טוב. מתנת החודש היא להצליח לצחוק על זה. באדר פועלת מידת השׂחוק בנפש ובגוף איבר הטחול. מהיכן נביא גם השנה שמחה אמיתית לחודש אדר? והרי יש כל כך הרבה עניינים לדאוג בגללם. כשאדם נמצא בעין הצרה הוא ממש מפחד, ואם כבר יצא ממנה הוא דואג שאולי היא תחזור. ואם לא נתקל בצרה זה מכבר, הוא בדרך כלל מתגאה. אז מתי ואיפה יהיה לו פנאי גם לצחוק קצת?
הצחוק הוא הסימן הטוב ביותר לכך שהסערה חלפה. איך אומרים תמיד, בקול רועד מלווה באנחה: "אה... יום אחד עוד נשב ונצחק על זה". נשמע לי טוב. אבל אולי אפשר לצחוק על האיום הגדול כבר היום? צחוק הוא רפואה לכל המחלות, רפואה עתיקה וסופּר-עתידנית. בחסידות מסבירים שזהו התענוג הגבוה ביותר בנפש, כאשר צרה צרורה, בעיה ממש רצינית וענקית, מתגמדת, מתפוגגת, נמסה אל מול גודל האינסוף ברוך הוא. האור הגדול חודר דרכה, ולאחר מכן היא מתגלה כמגוחכת, כבדיחה טובה.
איך מגיעים לזה? ניתן להגיע לכך על ידי תפילה חזקה או מסירות נפש למצווה.
פורסם בפנימה