לכל אחת מאיתנו יש מסכות רבות לזמנים שונים, לרגעים שונים ביום וגם לאירועים מיוחדים. יש מסכות שאנחנו בוחרות בהן ומסכות שפשוט מתלבשות עלינו.
בשיחה עם הרב עמיר כץ על תחפושות בפורים אמר הרב שכל עניין ההתחפשות הוא להזכיר לנו שבעצם כל השנה אנחנו מחופשים. לפעמים אני אישה, לפעמים ילדה, לפעמים אימא, לפעמים חברה, לפעמים רעיה. בחיי האישה יש תחפושות רבות שכל אחת מהן היא גילוי וביטוי של דבר אחר במהותה, בנפשה.
כל אחת מהמסכות ומהתחפושות השונות בחיי היא קטע אחד בסיפור שלי. המגילה שלי היא כמו מגילת אסתר, היא מתגלה לאט לאט. עוד נדבך בסיפור, בשליחות, באלוקות שמתגלה דרכי. להתחפש - מלשון חיפוש. התחפושות מביאות לידי ביטוי את החיפוש המתמיד של מי אני בעולם. אך עם כל זה שהתחפושות שלנו הן דרך לגילוי ולביטוי - אנחנו מתבקשות לא להיאחז בהן, ללמוד לשחרר אותן, לזכור שהן לא ממש אני אלא רק ביטוי של משהו. בפנים יש משהו יותר אמיתי ואינסופי.
אחד מרגעי השיא בחיי אישה הוא טבילה במקווה טהרה. בהכנות לטבילה אישה מתבקשת להסיר חציצות. להתפשט מתפיסות עולם לא רלוונטיות, ממחשבות מיותרות, מתחושות חוסמות וכמובן - מאיפור, מבגדים, מהתחפושות שהיא כל כך רגילה בהן - ולהגיע לטבילה כשהיא פשוטה.
בחסידות מוסבר שיום הכיפורים הוא בעצם כְּפורים. ביום הכיפורים יש התנקות, השתחררות מהשנה הקודמת והתחדשות לקראת המסע של השנה הבאה, וכך גם בפורים. זהו רגע של טבילה, של התחדשות, של התפשטות מהידוע לנו על עצמנו, על ההתנהלות הרגילה, היומיומית. ואם ביום הכיפורים עושים את זה "עד היכן שהיד מגעת" ואומרים בתפילה "הנסתרות לה' והנגלות לנו", הרי בפורים הנסתרות נפתחות בפנינו. הפנימיות של המציאות מתגלה והעל-מודע נחשף - "עד דלא ידע".
מה זה עד דלא ידע? כל ימינו אנחנו נמצאות בשליטה. מנהלות את חיינו, את עצמנו, את הסובבים אותנו, ומתכננות את הצעדים הבאים. ההתחדשות מתאפשרת כאשר אנחנו מסכימים לשחרר מעט את איך שאנחנו חושבים שדברים צריכים לקרות ולאפשר לידיעה חדשה, אלוקית, מפתיעה, להתרחש בחיינו.
במגילת אסתר אנחנו רואים שיש ידיעה אלוקית, תכנית של מעלה שמתבקשת להתרחש במציאות, והגאולה מתרחשת דווקא במקומות המפתיעים, הלא ידועים. רגע של שיא, התפתחות והתחדשות בחיינו יכול לקרות רק אם אנחנו משחררים שליטה, מוותרים על הידיעה הרגילה שלנו ומסכימים לא לדעת. הולכים אל הלא נודע.
להתחתן זה לצאת למסע משותף אל הלא נודע. זהו אקט של אמונה. איננו יודעות מי אנחנו נהיה בעוד שנה ובאיזה אופן יתפתח וישתנה בן זוגנו בעוד עשרים שנה. בתוך המרחב הזוגי המופלא, המסקרן, המפתיע, אנחנו מחפשים יציבות – "רק אל תשתנה לי". הנטייה הזוגית היא להיאחז בתבניות מוכרות וידועות של יציבות זוגית שבה אין השתנות, בעוד הנפש מצויה בתנועה ובהתפתחות תמידית.
אהבה לא עושים, אהבה מגלים. האהבה אינה בשליטתנו, אנחנו מאפשרים לה לבוא לידי ביטוי במעשים, במבטים, במילים, בזמנים. ואם לא - היא נשארת כמוסה ומובלעת בפנים. אם האהבה והשיאים אינם בשליטתנו, האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות? עיקר עבודתנו בקליניקה, בתחום זה של ייעוץ אישות בקדושה, הוא לימוד של יצירת סביבה המאפשרת אהבה, חיבור וגילוי (NSI - Non Sexual Intimacy – אינטימיות לא מינית). טיפ הבית שלנו ב'כלים שלובים' הוא לקבוע דייט זוגי שבועי המוקדש לבילוי ולמסע משותף של גילוי וביטוי האהבה שלכם.
גם אסתר המלכה, במפגש שלה עם אחשוורוש וגם בפגישה המשולשת עם המן, מתכננת היטב את זמן המפגש ואת הסביבה המתאימה ועל ידי כך מעוררת סקרנות רבה ורצון להיפגש. אולם בה בעת היא מגיעה פתוחה ומזמנת את עצמה למפגש עם הלא ידוע.
פורסם בפנימה