אנחנו תופסים ילדים בהסתרת האמת כבר מגיל צעיר מאוד. זו יכולה להיות ילדה שזה עתה קשקשה בטושים על הקיר ואומרת "לא" כשאת שואלת אם היא עשתה את זה; או ילד שמצביע על אחיו ואומר "הוא עשה את זה!" כששואלים אותו אם הוא שפך את המיץ על המפה; או ילד שמכחיש שלקח כסף מהארנק שלך, כשאת יודעת שהוא נטל את עשרת השקלים שהיו בו.
ילדים יספרו לך שהם סיימו להכין את שיעורי הבית, שסידרו את חדרם או שצחצחו את שיניהם כאשר למעשה הם לא עשו זאת, או יספרו לך שאכלו את הכריך שהכנת לארוחת עשר למרות שהם זרקו את רובו או נתנו אותו לחבר. שקרים והסתרת סודות הם אינסטינקט הגנתי שנועד לגונן על הילד מפני פגיעוּת רבה מדי. מאחר שהצורך הגדול ביותר של הילד הוא שמירה על קרבה והיקשרות עם הוריו, עליו למנוע כל דבר שיגרום לפרידה.
הפרידה אינה כרוכה רק בהיות הילד נפרד מבחינה פיזית, אלא גם בתחושה של להיות שונה, להיות פחות משמעותי, להיות פחות שייך, לא להיות אהוב או להיות לא מובן. לפעמים אמירת האמת חושפת אותך לכל החוויות השונות של הפרידה, ולא רק ילדים אלא גם מבוגרים נרתעים אינסטיקטיבית מלחוות זאת. פוטנציאלית, כשילדים מגיעים לגיל שש בערך, הם רוצים שהוריהם יכירו ויבינו אותם. צורך זה באינטימיות פסיכולוגית מניע אותם לחלוק עם ההורים את מחשבותיהם, רגשותיהם וסודותיהם, דבר שמקשה עליהם מאוד להסתיר את האמת. אפילו בלי לדעת מדוע, ילדים באים אל הוריהם ומספרים להם מה בראשם ובלבם.
אולם, הרבה לפני גיל זה, האינסטינקט עלול להיות מעוות. ילדים הם יצורים פגיעים מאוד ולפעמים פגיעוּת זו עלולה להיעשות קשה מנשוא. אם ילד מרגיש שאם יספר את האמת או ישתף את ההורים בסודו הם עלולים לפגוע בו, יהיה עליו להקריב את עומק מערכת היחסים שלו איתם. הרגשות הפגיעים של מבוכה, בושה או אשמה ימנעו ממנו לגלות באופן ספונטני את האמת.
אם לילד יש תחושה שהוא פחות חשוב בעיני הוריו, שהם כועסים עליו, מאוכזבים ממנו או מתביישים בו, או שפשוט יותר מדי קשה לטפל בו, הוא יסתיר מהם אספקטים שונים שלו. על מנת לשמור על היקשרות, הילד מוכרח לשמור על סודות כדי למנוע את החוויות הכואבות כל כך של פרידה, כי "מה שההורים שלי אינם יודעים לא יכול לפגוע בי".
כהורים עלינו לוודא שלילדינו בטוח לספר לנו את האמת. עלינו להיות מאוד אלפא באופן שבו אנו מציגים את עצמנו לפני ילדינו, ופירוש הדבר שאנחנו צריכים להציג הזמנה נדיבה מאוד לילדים להכניס את כל מה שהם למסגרת היחסים עמנו. עליהם להרגיש שבטוח לספר לנו מה הם חושבים, מרגישים וחווים. הם צריכים לראות שאנחנו יכולים לטפל בדברים אלה בלי להתרגז או להגיב בדרך שמפחידה או מביישת אותם.
עלינו להיות אלפא גם בדרך שבה אנחנו מובילים את ילדינו בכל מצב שבו הם זקוקים לעזרתנו ולתבונתנו. כשאנחנו רואים שילד אינו דובר אמת, תפקידנו להבהיר לו שאנחנו יודעים את האמת ואנחנו נמצאים פה כדי לעזור לו לכפר על כך. אנחנו עושים זאת בכך שאנחנו נותנים את אמוננו בכוונותיו הטובות של הילד, ומוציאים ממנו את רגשותיו המעורבים על מה שקרה.
עלינו לוודא שבטוח בשבילו לספר את הצד שלו בסיפור, ואחר כך למצוא את הרגע המתאים לו לשמוע צדדים אחרים של הסיפור, כדי שיוכל להניח לנו להובילו אל התוצאה הנכונה.
ילדים רוצים לגלות לנו את האמת והם רוצים לעשות את הדבר הנכון. ההורים צריכים ליצור את ההקשר הנכון שבו הילדים יכולים להרגיש שמה שאנחנו יודעים אודותיהם אינו יכול לפגוע בהם ואינו יכול להפריד בינינו.
פורסם ב''פנימה''