התקרית הקשה אמש במחנה הפליטים קלנדיה, שבה חולצו שני לוחמי יחידת עוקץ בידי כוחות רבים של מג"ב וצה"ל תוך כדי עימות עם המון סוער שביקש לכלות בהם את זעמו, רק משום שנקלעו למקום בטעות, מזכירה מאוד את אירוע הלינץ' ברמאללה שהתרחש בסמוך מאוד לתקרית הקשה אמש.
גם באירוע הלינץ' ההוא באוקטובר 2000 נקלעו שני חיילים בטעות אל שטח שבידי הרשות הפלשתינית ובתוך דקות מהרגע בו התבררה זהותם החל המון פלשתיני לכלות בהם את זעמם.
שני החיילים, רב-סמל יוסי אברהמי מפתח תקווה ורב-טוראי ואדים נורז'יץ מאור עקיבא הי"ד, טעו אז בדרכם חזרה לבסיס בו שירתו, ומה שהחל בזריקות אבנים על רכבם הסתיים בלינץ' אכזרי של המון פרוע ושטוף תאוות דמים, בניצוחם של אנשי מנגנוני הביטחון של הרש"פ, בתחנת המשטרה הפלשתינית.
גם אז שרף ההמון המשולהב את רכבם של שני החיילים וגם אז תבע לראות את השניים נרצחים לנגד עיניהם. צה"ל וכוחות הביטחון היססו אז מלהיכנס לשטח הבנוי ולבצע פעולת חילוץ.
לאחר שתם הלינץ' המזוויע שמרבית פרטיו נחסכו מידיעת הציבור הישראלי מפאת כבודם של שני החיילים הנרצחים, הגיב צה"ל בהפצצה מהאוויר של בניין המשטרה בו בוצע הלינץ', אך רק לאחר שהפלשתינים הוזהרו להתרחק ממנו. כך גם הופצצו מבנים ריקים נוספים המשויכים לרשות הפלשתינית, וגם זאת רק לאחר אזהרה שהועברה לרש"פ על מנת שתוציא את אנשיה מהמבנים.
טייסי חיל האוויר קיבלו הוראה להמתין עד לווידוא מוחלט שהמבנים ריקים מבני אדם, וליתר ביטחון לפני כל שיגור פגז מדויק ולא גדול שיגרו ירי אזהרה בסמוך למבנה.
הלינץ' המזוויע ההוא שהצליח לזעזע את העולם בתיאורים קשים הפך למורשת בעיני הפלשתינים. משתתפי הלינץ' ההוא התפארו במעשיהם בגלוי וילדים חיקו במפגנים שונים את סצנת המחבל המניף ידיים מגואלות בדם חיילינו מבעד לחלון תחנת המשטרה. גם הם, ילדים קטנים, הניפו ידיים צבועות באדום לאות השתתפות בחוויה... כשאלו המסרים המועברים לילדים פלשתיניים לא קשה לשער שאולי בין רודפי חיילינו אתמול בקלנדיה היו גם כאלה שלפני 16 שנים ראו בעיניים כלות את המראות וציפו במשך שנים ליום בו יוכלו גם הם להשתתף באירוע דומה ולטבול ידיים בדם חיילי צה"ל...
האירוע אתמול בקלנדיה מלמד כי לפחות בפרמטר אחד הפנים צה"ל את לקחי הטבח ההוא. לא ממתינים עוד לסיומה של תקרית ולא חוששים מלהכניס כוחות רבים אל שטח בו עשוי להתפתח לינץ' כדוגמת הלינץ' ההוא מלפני 16 שנים. כוחות צה"ל ומג"ב נכנסו במהירות וביעילות למקום, ניהלו את קרב החילוץ גם במחיר פציעתם של לוחמים והבהירו שמשהו בתודעה הישראלית בהחלט השתנה מאז הימים בהם סמכו על ג'יבריל רג'ובים ומוחמד דחלאנים למיניהם שייחלצו לעזרת חיילינו. ניצנוצי פיכחון.
באשר לתגובה הצבאית המעודנת והמאופקת לאירוע קשה כל כך, ספק גדול אם הדברים הופנמו. צה"ל עדיין, כפי שראינו במבצעיו האחרונים ברצועת עזה, מזהיר ומתריע לפני הפצצת מוקדי טרור, עדיין יורה ירי אזהרה ומשגר פתקי תחנונים לאוכלוסייה שתעזוב את המקום, גם אם ידה טמונה עמוק במעש הטרוריסטי.
ועדיין, למרות כל אלה, בעיני העולם (ואם להודות על האמת, גם בעיני חלקים מאיתנו הישראלים) אנחנו הלא מוסריים, אנחנו תאווי הדם, אנחנו תאווי המלחמות. יש דברים שכנראה שום הגיון לא יוכל להסביר.