מדי יום יושבת שושי, אמבריולוגית ביחידת ההפריה החוץ-גופית בבית חולים גדול, כעשר שעות ליד צלוחיות, מיקרוסקופים, אינקובטורים (של ביציות מופרות, לא של תינוקות). היא מתבוננת, מתפללת, עורכת לעתים חיפושים ארוכים ומייגעים אחר זרעון אחד, ביישן, שמתחבא לו אולי וטרם נמצא, והוא יכול להיות ההבדל בין תינוק שייוולד לתינוק שלא.
הרי אם היא תצליח במשחק המחבואים, יהיה זה בשביל משפחת לוי הצעירה הצלת נפשות ממש. בידיים שלה ממש ובעזרת הסבלנות, המסירות והמקצועיות של שושי, יוכרע גורלו של הזוג המתוק הזה, שמנסה להרות כבר יותר מעשר שנים והתגלגל מיחידת IVF אחת לשנייה, ועדיין מחכה לבשורה. האם יזכו סוף סוף בני הזוג לוי לחבוק ילד משלהם, או שיצטרכו להרים ידיים ולפנות אולי לאופציה של אימוץ?
והנה, קול תרועה גדולה בוקע מתוך החדר: "דוקטור גרוס, מ‑צ‑א‑ת‑י!" שושי מתרגשת עד כדי דמעות. אפילו ד"ר גרוס נפרד לכמה שניות מארשת פניו החמורה ועיניו מחייכות. שניהם נושמים לרווחה. כמה שנים של תלאות עברו, והנה, בעזרת ה', יש סיכוי שהמסע של משפחת לוי יגיע לסופו המיוחל.
שושי לא נחה. היא לוגמת כמה לגימות מהתה שהספיק כבר להתקרר, ועוברת הלאה - זה עתה האחות העבירה לה מבחנות משאיבת הביציות של דולי.
דולי היא בחורה רווקה בת שלושים וארבע שהחליטה לפתוח תכנית חיסכון במסלול המשתלם ביותר - הקפאת ביציות - עד שיגיע הנסיך על הסוס הלבן (בקרוב ממש. אמן!). היא סופרת: אחת, שתיים, אחת ואחת, אחת ושתיים... עשר ביציות! קול תרועה רמה בוקע שוב מבין ארבע קירות המעבדה. כמה היא תשמח לבשר לדולי כשתתעורר מההרדמה.
דולי אמנם מעדיפה שהתינוק ייוולד לה מביצית טרייה, והיא תמשיך לתור במרץ אחר הנסיך, אך יש לה כעת גם ביציות קפואות בסטנד-ביי, אם הנסיך יתאחר משום מה כמה שנים נוספות.
עכשיו שושי פותחת את האינקובטור כדי לבדוק את ההפריות של משפחת דויטש. מירה היא אישה נאה בת ארבעים שסובלת מאנדומטריוזיס (מחלה שבה פזורים איים של רירית רחם במקומות שונים באגן). היא נשואה עשרים שנה, עדיין בלי ילדים. מירה עברה עשרים מחזורי IVF, הרתה בשניים מהם אך הפילה בשבוע החמישי להיריון. היום כבר כמעט שלא נשאבות ביציות משחלותיה, למרות ההכנות וכל המאמץ. אולי רק אחת או שתיים עצלניות.
ואולי בכל זאת? היא בוחנת את הצלוחית שלפניה בדקדוק, ואכן מצליחה למצוא בה שני עוברים מופרים - נס של ממש!
כך זה ממשיך. היא קופצת בין הקפאת ביציות, הקפאת עוברים, בדיקת הפריות והפשטת ביציות לקראת ביצוע מיקרומניפולציה. בצלוחית אחרת היא עושה אבחון טרום השרשה, ולא תאמר די.
בחדר ההמתנה יושבים עשרה זוגות, ממתינים להחזרת עובריהם לרחם האישה ומצפים הפעם להיריון. שושי נמצאת שם ממש בשבילם - היא תכין את העוברונים בצלוחית, ותראה לזוג בווידאו עד כמה העוברים שלהם פוטוגניים. כן, הם סימטריים. לא, אין שברים. הפעם בעזרת השם תהיו בהיריון. היא נוטעת בהם תקווה וציפייה, אלמנטים כה חשובים בהצלחת טיפול מהסוג הזה.
ובקצה החדר יושבת משפחת אדלשטיין. בני הזוג אדלשטיין הם הורים לשלושה ילדים, שלושתם לוקים במחלה גנטית נדירה. הילדים אינם מפותחים כראוי מבחינה מוטורית ומרותקים לכיסאות גלגלים. הם סובלים גם מהפרעות קשות במערכת העיכול ויש להם פגיעה קוגניטיבית.
בהוראת הרב פנו בני הזוג להפריה חוץ-גופית לצורך ביצוע אבחון טרום השרשה של העוברים שלהם, על מנת למנוע עוגמת נפש נוספת. המחזור הקודם כשל, למרות שהוחזר עובר בריא לרחמה של רבקה אדלשטיין. והנה, שושי מפשירה עוברים נוספים לצורך סיבוב נוסף. אולי הפעם ההיריון ישתרש, וייוולד למשפחה ילד בריא סוף סוף!
זוגות רבים עוברים הפריה חוץ-גופית, הן עקב כישלון של טיפולים קלים יותר, כמו טיפול הורמונלי לאישה והשבחת זרע הבעל והזרקתו לרחם האישה, הן עקב חסימה מכנית של החצוצרות של האישה, הן עקב אי-פריון זכרי קשה או אנדומטריוזיס.
בעולם נולדו מיליוני ילדים מהפריה חוץ-גופית - כולם בריאים ונבונים ומוצלחים. מאחורי כל זוג מאושר שזוכה לחבוק ילד עומדת אישה מסורה, כמעט שקופה, סביבה העוברים האהובים בתנאי קירור, והיא - מלאת חום בלב.
פורסם בפנימה