לאורך ההיסטוריה היהודית נשמר למיילדת מקום של כבוד. רחל אמנו נעזרה במיילדת כשהתקשתה בלידת בנימין (בראשית לה, יז). כאשר ילדה תמר תאומים, קשרה המיילדת חוט שני לידו של הבכור (בראשית לח, כח).
המיילדות העבריות במצרים, מרים ויוכבד, נקראו גם שפרה ופועה. פועה על שם שפועה ליולדת ולוולד להקלת הלידה, ושפרה המשפרת את הוולד.
"ותאמרנה המיילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו" (שמות א, יט). רש"י מפרש שהנשים העבריות היו בקיאות כמיילדות, ורבותינו דרשו: "הרי הן משולות כחיות השדה שאינן צריכות מיילדות".
לאחר הלידה המיילדת הייתה קושרת וחותכת את חבל הטבור ומוסרת את התינוק לאם מיד לאחר לידתו, והיו מנשקות ומחבקות את הנולד (ויקרא רבה). המיילדת הייתה משפרת ומטהרת את הוולד וגורמת לו שיבכה (שמות רבה). שיטת היילוד בתקופה המקראית הייתה על אובניים. שתי אבני הריחיים או שתי אבני היוצר הושמו זו לצד זו עם מרחק ביניהן, ומעליהן הניחה היולדת את רגליה. כך, בעמידה או בכריעה, ילדה לתוך ידיה של המיילדת - "וכלתו אשת פנחס הרה ללדת... ותכרע ללדת" (שמואל א' ד, יט).
תנוחות נוספות שימשו את היולדת בתהליך הלידה, וכולן שיתפו פעולה עם כוח הכבידה של הגוף: כריעה, עמידה על שש או עמידה על הברכיים. רחל אמנו תמכה בבלהה בלידתה, ושם נאמר "ותלד על ברכיי" (בראשית ל, ג). תנוחה זו מצוינת בספר איוב בשם "קדמון ברכיים", ובה היולדת נשענת במרפקיה על ברכי האישה שיושבת מאחוריה והמיילדת מקבלת לידיה את התינוק.
חוכמת נשים מדור לדור
לפי התיאור שלעיל, תורת המיילדות עברה מדור לדור. המיילדות היו נשים מבוגרות ומנוסות שאת סודות המקצוע למדו מניסיונן ומחוכמתן. כלי עבודתן היו מרקחות צמחים, משחות, שמנים וכיסא לידה שהלך איתן מיולדת ליולדת. הלידה הייתה תהליך נשי מובהק. גברים, רופאים או מטפלים לא הורשו להתקרב ליולדת. המאה השש עשרה הייתה תקופת מעבר בין עידן היילוד המסורתי לעידן המודרני. התפתחות חקר האנטומיה של גוף האדם השפיעה בין היתר גם על חקר הילודה. המחקר בוצע על ידי גברים, ולנשים לא הייתה כל גישה לידע הזה, שהפך למקצועי ומסווג.
הניתוח הקיסרי הראשון שהצליח היה אמנם במאה השש עשרה, אבל רוב הניתוחים בתקופה זו הסתיימו במות היולדת. ברבות השנים החלו גברים לעבוד כמיילדים, והמיילדות נדרשו לקבל רישיון עבודה וסופחו למערכת הבריאות העירונית. כמו כן בתקופה זו התרחש באירופה "ציד המכשפות", והמיילדות היו בין הנרדפות העיקריות, רק משום שנחשבו בעיני העם כנשים חכמות בעלות ידע רפואי קדום.
במאה השבע עשרה הומצאו המלקחיים והממסד הרפואי המשיך לזלזל במיילדות וסחף אחריו את דעת הקהל. אט אט איבדו הנשים את האמון בכך שגופן יודע ללדת, וחששו להתמודד עם תהליך הלידה בלי עזרה גברית מקצועית. שִכחה עמוקה החלה להתפשט. לעומת התהליך הטבעי הקדום, הלידה נתפסה כאירוע מסוכן המחייב התערבות רופא, מכשור מיוחד ושימוש במשככי כאבים.
מסוף המאה השמונה עשרה תפסו הגברים המיילדים והרופאים מקום של כבוד ברחבי מערב אירופה, וכך נכחדה אסכולת המיילדות שידעו שכל שיש לעשות הוא לאפשר לתהליך ולא לדחוק בו, לתת לגוף להתנועע, לפעול ולעבוד, ולהרבות בתמיכה רגשית ונפשית לאישה היולדת.
שכחה מיילדותית
כשלוש מאות שנה חלפו, והיולדות שינו כליל את עמדתן הטבעית הקדומה כלפי תהליך הלידה. מיוֹלדת פעילה בתהליך לידתה, עברנו להיות מיוּלדת פסיבית שמבקשת "תיילדו אותי", "תוציאו אותו".
בניסיון למצוא את התנוחה הנוחה ביותר לרופא, ויתרו היולדות על תנוחות הלידה האנכיות - כריעה, עמידה, ישיבה על כיסא לידה, עמידת ברכיים - שכולן עובדות יחד עם כוח הכבידה, והחלו ללדת כשהן שוכבות על גבן ורגליהן מורמות כלפי מעלה. בכך הן מאבדות את כוחן בהתמודדות עם כאבי הלידה, וחוות חוסר תנועתיות של הגוף ותחושת חוסר אונים מול הקושי הרגשי והנפשי של הגוף בתהליך הלידה.
בשנות השבעים של המאה העשרים נערכו מחקרים רבים ונעשו השוואות בין יולדות שילדו בלידה פעילה ובין יולדות ששכבו לאורך כל הלידה. התוצאות הראו שבקרב נשים שהתהלכו בזמן הצירים, שינו תנוחות ונותרו זקופות, משך הלידה התקצר משמעותית, הצורך במשככי כאבים פחת בהרבה והצירים היו יעילים, חזקים, סדירים ודחופים. נשים אלה הגיעו להרפיה מלאה יותר בין ציר לציר, חשו בנוח וסבלו פחות כאב.
מחקרים שנערכו לאחרונה מלמדים אותנו על היתרונות של לידה פעילה מול לידה בשכיבה על הגב:
- כוח הכבידה מסייע לצירים יעילים ולווקטור לחצים נכון.
- שריר הרחם מתאמץ פחות.
- כניסת ראש התינוק לאגן קלה יותר.
- קיימת אספקת דם טובה יותר לתינוק.
- ישנה הפחתה משמעותית ברמת הכאב.
- מתאפשרת פתיחה מקסימלית של מפרקי האגן.
- הרחבת הפרינאום נעשית בקלות, כך שאין צורך בחתך חיץ. אין צורך ללחוץ, רק לנשום.
- התנוחה הזקופה מאפשרת תפקוד יעיל של הסרעפת ושרירי הבטן, ומסייעת להופעת רפלקס פליטת התינוק.
- ההתנתקות של השליה מהרחם מהירה יחסית.
- ההתאוששות מהלידה מהירה יותר.
- אחוזי ההצלחה בהנקה גבוהים יותר.
יש בגופנו ידע קדום של סוד נשי מעצים, גופנו יודע ללדת. כל שנדרש מאיתנו הוא לקחת מטלית רכה ולנגב את האבק שהצטבר מעל הזיכרון הקדום.
פורסם בפנימה