חלק בלתי נפרד מחג הפורים הוא המשתה, שבו "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (שו"ע או"ח תרצה, ב).
מהו האלכוהול, כיצד הוא משפיע על גופנו ואיך הוא מביא אותנו למצב שבו איננו מסוגלים להבחין בין המן למרדכי?
מסלול מהיר לשכרות
אלכוהול, או בשמו הכימי אתנול, הוא תרכובת אורגנית שנוצרת כתוצאה מתסיסה חיידקית, והוא בעל השפעה משכרת למי שצורך אותו. אלכוהול בצורתו הטהורה יכול להיות קטלני, וריכוזו בסוגי המשקאות השונים משתנה. בבירה נמצא כ‑5 אחוזי אלכוהול, ביין בין 7 ל‑14 אחוזים, וברוב המשקאות המזוקקים כגון ויסקי, וודקה וג'ין כ‑40 אחוזים.
לאחר שתיית המשקה נספגת כחמישית מכמות האלכוהול שבו בקיבה. השאר ייספג במעי ויגיע לכבד שיעמול כדי לפרקו ולנסות לסלקו מן הגוף.
מהירות ספיגתו של האלכוהול מושפעת בעיקר משלושה גורמים: ריכוז האלכוהול במשקה, סוג המשקה ומצב הקיבה. ככל שהמשקה מכיל אחוז גבוה יותר של אלכוהול, כך תהיה ספיגתו מהירה יותר. כמו כן, משקאות שמכילים פחמן נספגים מהר יותר. אם אכלנו לפני השתייה והקיבה מכילה מזון הדבר יאט את מהירות הספיגה, ולחילופין אם שתינו אלכוהול על בטן ריקה נשתכר מהר יותר.
מה זה עושה לנו?
לאחר שהוא נספג בקיבה, נכנס האלכוהול לזרם הדם שנושא אותו לרקמות הגוף ומשפיע על אופן תפקודן. לדוגמה, הוא מעכב את היווצרות ההורמון ADH, מה שגורם לכליות להיפטר במהירות מנוזלים ומעלה את כמות השתן שהגוף צריך לפנות. הוא מגרה את רירית הקיבה ועלול לגרום להקאה, ומגביר את זרימת הדם לעור, מה שגורם להזעה ולפנים סמוקות. כמו כן הוא מפחית את זרימת הדם לשרירים ועלול לגרום לכאבי שרירים.
אך ההשפעה הניכרת ביותר של האלכוהול היא על המוח, ובפרט על תאי העצב במוח.
תאי העצב מתקשרים ביניהם בעזרת כימיקלים הקרויים נוירוטרנסמיטרים. תא עצב אחד פולט נוירוטרנסמיטרים, ותא אחר קולט אותם ומעביר את המסר הלאה. האלכוהול למעשה חודר אל תאי העצב ומשבש את אופן תגובתם למסרים העצביים. ההשפעה של שיבוש זה באזורים שונים במוח גורמת לשינויים התנהגותיים ותחושתיים.
שיבוש מערכות
קליפת המוח מושפעת ראשונה משתיית אלכוהול. תפקידה של קליפת המוח הוא עיבוד המידע מהחושים, ביצוע פעולת החשיבה והמודעות והפעלת רוב השרירים הרצוניים. לאחר שהגיע האלכוהול לקליפת המוח נראה אצל האדם שחרור עכבות, שיכול להתבטא בדיבור מופרז (שנאמר "נכנס יין יצא סוד"), בהתנהגות לא הולמת (ראה נח ולוט) ובאיטיות מחשבה. בנוסף לכך יחווה האדם שיבוש בקלט החושי, ופעולות החשיבה והשיפוט שלו יתערערו.
המערכת הלימבית במוח שולטת ברגשות ובזיכרון. כאשר אלכוהול משפיע על מערכת זו, יכול הדבר לבוא לידי ביטוי בחשיפת רגשות מוגברת (פרץ שמחה או לחילופין התפרצות כעס) ובאובדן זיכרון, ואף להוביל לאלימות ואיבוד שליטה.
המוח הקטן אחראי בין היתר על תיאום תנועת השרירים ועל שיווי המשקל. בהשפעת האלכוהול משתבש תפקוד זה ופוגע בקואורדינציה ובשיווי המשקל. ומכאן הביטוי "מתנודד כשיכור".
ההיפותלמוס מווסת תהליכים מטבוליים ושולט על הפעילות ההורמונלית. בהשפעת האלכוהול נפגע התפקוד המיני של האדם ומשתבשת הפרשת הורמון נוגד השתנה שמופרש על ידי בלוטת יותרת המוח. כשרמת ההורמון הזה יורדת, הכליות אינן סופגות את אותה כמות מים, וכתוצאה מכך הן מפיקות יותר שתן.
גזע המוח אחראי על התפקודים הבלתי רצוניים בגופנו כמו נשימה, דופק, טמפרטורת הגוף וההכרה. כאשר האלכוהול משפיע על חלק זה האדם נעשה ישנוני, וברמות גבוהות של אלכוהול הוא עלול לאבד את הכרתו. ריכוז גבוה מאוד יכול לפגוע במרכזי הנשימה, הלב והטמפרטורה, ולהגיע חלילה עד הפסקת נשימה ודום לב.
כאמור, האזור הראשון במוח שמושפע משתיית אלכוהול הוא קליפת המוח, ותוצאותיה של השפעה זו יכולות להגיע למצב שבו אדם יאבד את כושר השיפוט והחשיבה, בבחינת עד דלא ידע. הבעיה היא שלעתים לא ידע האדם להבדיל בין כוס לבקבוק, והנזק לשאר אזורי המוח ולכבד הוא חמור. וכבר העיר הרמ"א: "ויש אומרים דאינו צריך להשתכר כל כך, אלא ישתה יותר מלימודו (מהרגלו) ויישן. ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי".
והעיקר - בשמחה.
פורסם בפנימה