שאלה: אנחנו זוג צעיר יחסית, נשואים כשנתיים וחצי עם ילד חמוד בן שנה, ומתלבטים מאוד היכן להיות בלי הסדר. אינני רוצה להיות אצל הורי בעלי, בגלל מה שקרה שם בשנה שעברה.
ליל הסדר התחיל בחגיגיות רבה ובשמחה, אבל ככל שהתקדמנו עם קריאת ההגדה המתח באוויר עלה ואליו התלוותה תחושה של תחרות סמויה. בתוכי חשתי שאני כל הזמן משווה בין המשפחה שלי למשפחה של גיסי.
אני רואה שגיסי עוזר לאחותו עם התינוק הקטן, המתוק והצרחן, ואילו בעלי שקוע בקריאת ההגדה בהתלהבות ולא שם לב לאיתותי המצוקה מהכיוון שלי. בסוף "שולחן עורך", במקום לעזור לפנות את השולחן, כמו כל בני המשפחה שמסביב, בעלי מתפנה לשוחח עם חמי בדיני אפיקומן. ממש הרגשתי שאני מתביישת בו. מה, הוא לא מבין שלא כך מתנהגים? איך הוא שונה כל כך מאחיו המתחשב והעוזר...
לא היה לי נוח עם עצמי ועם המחשבות שלי וניסיתי להדחיק אותן, אבל אני מרגישה שמאז אותו לילה נקודת המבט שלי על בעלי קצת השתנתה. אני הרבה פחות מעריכה אותו.
אני מאוד רוצה להעריך אותו, אבל אחרי מה שהיה בליל הסדר אני כבר לא מסוגלת. האם אפשר לשפר ולתקן? לחזור להעריך את בעלי ולהגדיל את ערכו בעיניי בחזרה? והאם אני יכולה להשתתף בליל סדר בנוכחותו של גיסי בלי להרגיש רגשי נחיתות ואכזבה מבעלי?
שואלת יקרה,
את מתארת אווירה מאוד לא נעימה שהרגשת בתוכך פנימה, אבל לא אתפלא אם היא הוקרנה גם החוצה. אנחנו מעבירים לסביבתנו שדרים גלויים וסמויים, וקשה מאוד להסתיר תחושת אכזבה, שהיא אחת התחושות הקשות יותר.
באופן דומה קשה להסתיר חוסר הערכה. גם אם ארצה לדבר בכבוד ובהערכה לאדם שמולי, אם אני לא מעריכה אותו, בדרך כלל הדבר יבלוט בין השורות בעקיצות קטנות, בתנועות ביטול ביד בצורה כמעט בלתי רצונית וכדומה.
ייתכן שבעלך אינו מודע לרגשות הללו ולא יוכל להגדיר בדיוק מה לא בסדר ביחסים ביניכם, אבל הוא מרגיש אותם. כשאת מסתובבת כבר כשנה עם תחושה של חוסר הערכה ואכזבה, המטען הזה מצטבר וצובר תאוצה.
למה אני קוראת תאוצה? לצבירה של ראיות שתומכות לכאורה בתזה שפיתחת. למשל, אם ראית בליל הסדר התנהגות מסוימת של בעלך שממנה הסקת שהוא לא עוזר לך מספיק לטפל בילד שלכם, מאותו שלב, כל פעם שבמקרה או לא במקרה את תחושי קושי עם הילד ובעלך לא ייחלץ לעזרה (אולי אפילו סתם כי הוא לא שם לב שאת צריכה עזרה ולך זה ברור כשמש) את תצברי לו נקודות שליליות ותצרפי את המקרה לרשימת המקרים או הראיות שתומכות בטענה הראשונית שלך - "בעלי לא עוזר לי מספיק".
יש לנו נטייה לשכנע את עצמנו שאנחנו צודקים בתזה שפיתחנו, וזה חוסם אותו מלפתוח את הראש לכיווני מחשבה חדשים. לתופעה זו אנו קוראים חשיבה מקבעת.
ללמוד לחשוב אחרת
איך משתחררים מחשיבה מקבעת? עושים מסגור מחדש לתמונה (בשפה המקצועית זה נקרא(reframing . כלומר, שמים לתופעה הלא רצויה מסגרת אחרת מכילה, חיובית ומחייכת יותר.
אפשר לפרש את ישיבת בעלך עם חמיך בליל הסדר כהתעלמות ולחשוב: "איך הוא לא נרתם לעזרה?". ואפשר לחשוב גם אחרת: "איזה צדיק ורגיש בעלי, כולם קמו מהשולחן ורק הוא שם לב לכך שחמי, שמרותק לכיסא הגלגלים, מרגיש חסר תועלת, וכדי לשפר את ההרגשה האישית שלו, בעלי יושב לדון איתו בהלכות ליל הסדר ובכך מעצים את מה שיש לחמי לתרום לעולם".
זוגות רבים נתקלים בסיטואציות שאפשר לפרש לכמה כיוונים. ההרעה ביחסים בין בני הזוג מתחילה בהתייחסות שגויה למקרה ספציפי, ומשם ככדור שלג שצובר ראיות תומכות משתנה ההתייחסות לבן הזוג לרעה. גם בן הזוג משיב ביחס שלילי, וכך במעגל קסמים מגיעים לריחוק בגלל שום דבר ממשי. בגלל דמיון, בגלל פרשנות שגויה של מציאות או התנהגות.
האמיני שבן זוגך הוא טוב וכוונותיו טובות - ותגלי עולמות מופלאים, מחשבות וכוונות שלא העלית בדעתך.
פורסם בפנימה