איך יודעים שבא אביב?

מה היה קורה אם היינו יוצאים ממצרים בחורף? ולמה הקור גורם לדיכאון? אודהליה ברלין חושבת שהחגים היהודים פשוט מותאמים לנפש שלנו.

אודהליה ברלין , כ"ו באדר ב תשע"ו

איך יודעים שבא אביב?-ערוץ 7
בגלל השעון שכחנו להרגיש
צילום: שאטרסטוק

איזה כיף שהגיע האביב.

זה לא שאני לא אוהבת את החורף. להפך, אני מאוד אוהבת את החורף. אני אוהבת את הגשם, אוהבת את העננים, אוהבת את הקור, מאוד אוהבת! רק בתנאי שאני נמצאת בבית, במיטה מתחת לפוך.

כל עיסוק שדורש ממני יציאה מהמיטה ומהבית מסתכן בעצבנות יתר מלווה בהמהומים ובנהימות קצרות על כל דבר שזז, או בעצב עמוק שהופך אותי לגוש שותק ומכונס במעילו.

באחד הימים המעוננים והגשומים של השנה, כשהייתי בדרך לעבודה, התקשרה אליי חברה.

פטפטנו קצת ודי מהר יריתי בה חיצים מילוליים עצבניים. בשלב כלשהו היא שאלה אותי: "תגידי, קרה משהו?"

"תסתכלי על המזג אוויר בחוץ!" השבתי לה, "זה מה שקרה!"

כמה ימים אחר כך, כשדיברנו שוב, היא אמרה: "אני שמחה לשמוע שנרגעת".

"לא היית צריכה לדבר איתי כדי לדעת", עניתי לה, "תסתכלי בחוץ - השמש זורחת".

הכי נוראים ומבולבלים בשבילי הם ימים שבהם מזג האוויר הוא מעונן חלקית.

"מה שלומך היום?" שואלת אותי החברה.

"אני לא מצליחה להחליט", אני עונה, "כל שעה זה משתנה".

שלום לך שמש נהדרת

במשך השנים פיתח האדם כל מיני פתרונות שיעזרו לו להתמודד עם פגעי החורף. יש גופי חימום שגם בקור של אפס מעלות גורמים לך לחשוב שזה אמצע הקיץ. אם אתה מצויד היטב במטרייה, מגפיים וחרמונית, אולי לא תרגיש את הרטיבות. אבל אף פיתוח והמצאה לא יכולים למלא את חסרונה של השמש בימי החורף. ושלומי קשור בשלום השמש.

לפעמים, כשאני רוצה לדעת את השעה, במקום להסתכל בשעון אני מתבוננת בחלון. עם הזמן למדתי שלכל שעה יש הצבע, הסאונד והצורה שלה, גם ביום וגם בלילה.

לא מזמן חזרתי הביתה מאוחר מאוד בלילה. השמים היו בצבע תכול עמוק וציפורים ראשונות החלו מצייצות. "וואו, השעה כבר ארבע", אמרתי לעצמי, ואכן כך היה.

ביום אחר השמש כבר נטתה אבל היה עוד אור די בהיר. "רבע לשש" אמר לי לבי, והשעה הייתה עשרים לשש.

עונה היא מתנה

"השעון הוא אם כל חטאת", אני אומרת לפעמים בחיוך, "בגללו שכחנו איך להתבונן ולהרגיש".

ויש עוד כל מיני "אם כל חטאת" שהתקדמות העולם גרמה להם. כל אפשרויות השימור והקירור שגרמו לכך שכל הפירות והירקות זמינים לנו פחות או יותר במשך כל השנה, משכיחים מאיתנו שבכל עונה הטבע נותן לנו בדיוק את מה שהגוף שלנו זקוק לו באותה תקופה. בחורף, לדוגמה, מבשילים פירות ההדר אשר מלאים בוויטמין סי ועוזרים למערכת החיסונית, וגם לקיץ יש פירות עם סגולות שמתאימות לתקופה.

כמו הפירות והירקות, אני חושבת שאולי גם החגים היהודיים מותאמים לצורך הנפש שלנו. יש לנו כמובן את שבועות שהוא חג הקציר, וסוכות שהוא זמן האסיף, ט"ו בשבט שמבשר את הפריחה, וראש השנה ויום כיפור שחלים בדיוק בסתיו, זמן שבו התקצרות הימים גורמת כמעט מאליה לחשבון נפש.

אבל הכי הכי מזל בעיניי זה שחג הפסח יוצא דווקא בניסן, זמן של אביב ופריחה, זמן שבו השמש יוצאת והנפש יוצאת איתה.

כי אם חס וחלילה, חס וחלילה, היינו יוצאים ממצרים בחורף, יש מצב שהייתי נשארת שם במיטה, מתחת לפוך. 

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי