תשמעו, זה באמת לא פשוט. אני מתייחסת לכך לרגע כנערה ולא כאימא. אני לא יכולה להתעלם מהזיכרון של החצ'קון המעצבן שצץ מעל לשפה העליונה. אוי, זה היה נורא. איך התביישתי לצאת מהבית, להסתכל בעיני אחרים, להסתכל בעיניי במראה. כאילו איזה חטא נורא חטאתי. יצא לי חצ'קון.
לעתים עולות בי קושיות לאלוקים. מה חשבתָ, אבל ברצינות? החלטת להקשות למתבגרים את החיים?! כאילו לא מספיק שהגוף משתנה, ומצב הרוח, ואני כבר לא כל כך יודעת מי אני - הילדה שהייתי אתמול או האישה הזאת של היום? בשביל מה בדיוק דרושה המעטפת הזאת של הפצעונים דווקא בזמן שכל כך חשוב לי להיראות יפה? זה לא מוגזם, ריבונו של עולם?
אני מצדיעה לכם ולכן, נערים ונערות. באמת אין לי מילים. בעיניי, לצאת עם חצ'קונים מהבית זה לא פחות ממבחן אמונה. אמונה שאני יותר מהעטיפה הזאת, הנחמדה או שלא, שנקראת הגוף שלי. להסתכל במראה ולחייך אל מי שאני בפנים, ולהאמין שיבוא יום ועוד אוהַב גם את מי שבחוץ.
כשהייתי נערה, וברוך ה' שזה עבר (וזה עובר! תרגיעו את הילדים שלכן), כתבתי יומן. מגיל שתים עשרה ועד גיל שבע עשרה בערך. לפעמים הייתי כותבת כל יום. זה היה נהדר בזמנו, ממש טיפולי בשבילי. מקום שבו יכולתי לכתוב הכול. את כל התסכולים, הקשיים, ההגיגים על החיים, המאווים, הרצונות.
וכמו שהיה לי טוב לכתוב, כך לא יכולתי לקרוא את מה שכתבתי. אפילו אחרי שנים. הייתי פותחת, קוראת, ומתמלאת חמלה, מבוכה, בושה ודחייה. בסוף זרקתי את כולם, יחד עם חצי מהבית, כשהשתתפתי בלימוד שיטת המגירות. לפח, וזהו.
היה לי, ועדיין, קשה לחוש אמפתיה ואהדה כלפי המתבגרת שהייתי. אבל היום, באמצע חיי, יותר קל לי להסתכל במראה ולחייך. מי הוא זה שאמר שגיל שש עשרה הוא היפה ביותר? בעיניי, גיל שלושים וחמש הרבה יותר יפה.
גיל ההתבגרות הוא יציאת מצרים אחת ארוכה. לפעמים באמת לוקח ארבעים שנה להגיע לארץ המובטחת. ילדה אני כבר לא. אבל מה כן? זה הזמן הכי קשה. לא פה ולא שם.
לא סתם בני ישראל מתלוננים בלי סוף. הם לא מזכירים קצת את המתבגרים שלכן? מה עוד בגד? כל הארון שלך מלא! למה אתם רוצים עכשיו בשר? לא מספיק המן המופלא שאתם מקבלים כל יום? אין לי כסף בשביל כל הבשר שחבורת הבנים הזו צורכת!
הם צריכים ליווי שם, במדבר, בדרך. עמוד אש ועמוד ענן, וסוכת עננים, ומשה. שישמרו ויגנו וירגיעו וינחמו, בלי להיבהל, באמונה. שיתווכו להם את העולם שמתרחש בתוכם ומחוצה להם.
הם עוד יגיעו אל הארץ המובטחת, ולנגד עינינו נראה נשים צעירות ומתוקות ובחורים מלאי חן, ונשתומם. מאין באו אלה? כיצד זה צמחו והפכו לאנשים?
פורסם ב''פנימה''